אֵם מכינות הפריפריה
את המכינה הקדם-צבאית ימין אורד, שפועלת לצמצום פערים של נוער עולה ונוער מהפריפריה ולטיפוח מנהיגות, הקים אלדר בשנת 2000 עם ד"ר חיים פרי בחצור הגלילית. המכינה מציעה מסלול אינטנסיבי של עשרה חודשים להכנה פיזית ומנטלית לשירות הצבאי ולחיים האזרחיים. בכל שנה מסיימים את המכינה כ-65 בנים. למכינה שלוחה לבנות בקריית ענבים.
במהלך שנת המכינה עוברים החניכים חוויה משמעותית של גילוי עצמי, ניהול חיי קהילה, נתינה והתנדבות. הם יוצאים למסעות ולניווטים, עוברים סדנאות של הופעה מול קהל ועוד. המכינה גם מעניקה לבוגריה מעטפת ארוכת טווח של ליווי והכוונה לקראת לימודים גבוהים ותעסוקה הולמת. היא משמשת עבור הבוגרים כתובת בצמתים חשובים בחיים, במהלך השירות הצבאי ואחריו. לאחר כחצי יובל של פעילות, המכינה מציגה מודל של הצלחה צבאית: כ-80% מבין כ-1,200 בוגריה שירתו בתפקידים קרביים, רבים מהם בסיירות, וכ-30% הגיעו לתפקידי פיקוד, חלקם כקצינים.
"מכובד מאוד לקבל את הפרס, זה מרגש", אומר אלדר, בן 64, רב-סרן במילואים, איש חינוך, אב לחמישה וסב לנכדים שמתגורר עם אשתו במצפה הושעיה. "הפרס אומר שיש אדוות, שיש מעגלי השפעה, שמכירים בכך. בשביל זה פתחנו את המכינה. אנחנו אומרים על עצמנו שאנחנו אֵם מכינות הפריפריה. עד שנת 2000 היו פחות מעשר מכינות, כולן לנוער אליטיסטי. בשנת 2000 פתחנו, לבקשתו של אלעזר שטרן, שהיה אז קצין חינוך ראשי, מכינה לנוער עולה, נוער ממשפחות עולים ונוער מהפריפריה – שם צריכה להיות העבודה האמיתית".
לדברי אלדר, המכינה חוללה שינוי גדול. "בהתחלה אמרו שהמכינות הן לאלופים ולא לאלפים", הוא משחזר. "לכן לא היה פשוט לפתוח. לא כולם היו בעד הפתיחה. אבל אחרי כמה שנים הפכנו למודל לחיקוי, ואז נפתחו עוד מכינות לנוער פריפריאלי. אנחנו מכינה קדם-צבאית, אבל עיקר ההכנה פה הוא הכנה לחיים. אתה רואה בסטטיסטיקות של החבר'ה שלנו, כמה מהם לומדים וכמה עובדים וכמה מבוססים, לעומת נוער מקביל שלא עבר מכינה. אתה רואה שאצלנו, ברוך השם, התוצאות מאוד יפות".
את הסיפוק שלו מהעבודה מתאר אלדר כך: "כשד"ר חיים פרי ביקש ממני לפתוח את המכינה, אמרתי לו: 'תשמע, אני כל שלוש שנים מחליף עבודה עבור העניין בחיים'. וכיום אני כבר במחזור כ"ז פה. למה? כי אני לא חושב שיש הרבה מחנכים שרואים שינוי אצל החניכים שלהם תוך שלושה-ארבעה חודשים, ובטח ובטח כשהם מתגייסים, כשידוע בדיוק איך הם הגיעו למכינה. ואתה נמצא בטקסי הקצונה ובחתונות שלהם. זה סיפוק אדיר. הם גם אומרים לך בפירוש שאם הם לא היו בשנה הזאת, הם לא היו נמצאים במקום שבו הם נמצאים היום".
החניכים מחויבים להיות חברים בוועדות שונות. אלדר מתאר: "הם מכינים לבד את האוכל, מנקים לבד, מארגנים את פעילות התרבות ואת הטיולים לבד. אנחנו גם נותנים להם ליפול. מהנפילות האלה אנחנו לומדים כל הזמן. בכל שבוע אנחנו מסתכלים מה היה ואיך היה, איך תפקדו יותר ואיך תפקדו פחות – כדי להרים אנשים לאט-לאט. אנחנו נותנים להם להדריך בחוץ, מכינים אותם להדרכה. כל דבר כזה מפתח את הבחור, נותן לו יותר ויותר ביטחון. הנוער שלנו הוא נוער נהדר, אבל התהליך איתו הרבה יותר ארוך ואיטי. זה נקרא פריחה מאוחרת. אני גאה מאוד לספר שהחל מ-8 באוקטובר 2023 החבר'ה התנדבו בחצור הגלילית בנושאי ביטחון ורווחה. עלינו גם לרמת הגולן ושיפצנו בונקרים".
להיות משמעותיים
אלדר מספר שבעקבות 7 באוקטובר והמלחמה שואפים בני נוער רבים מרקע חזק יותר להגיע למכינות, בעוד שבקרב נוער "שצריך להתחזק" הנטייה היא להתגייס מיד. "כיום הרבה יותר קשה לדבר עם הנוער שאני מכוון אליו על הגעה למכינות", הוא מודה. "הרבה יותר קשה לעבוד איתו ולשכנע אותו להגיע למכינות מאשר לפני המלחמה".
התרעות פיקוד העורף