גם הקול היהודי של זמננו אמור להיות ברור וצלול. הוא צריך לדרוש את השבת הסבירות לחיינו. הוא חייב לומר את האמת, ששאלות של ימין ושמאל משמשות לא פעם רק ככסות ליצרים שלטוניים ולתאוות כוח. הקול היהודי מסוגל לומר גם לערבים אשר עימנו שהם בעלי זכויות אזרחיות מלאות כולל לבחור ולהיבחר, וגם בעלי חובות מלאות ככולנו בהיות ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.
הקול היהודי צריך וחייב להישמע גם מקרב הציבור החרדי, היודע היטב שאבותינו היו מחויבים לגמרי לדרך ארץ, לרחמים ולחסד, וזאת כביטוי טבעי של אמונתם בבורא, ולא כסתירה או כפשרה עם אמונתם. הקול היהודי צריך להשמיע דברי סולידריות בין קבוצות תרבותיות שונות בארץ ולהסתייג מדברי הסתה ועלבונות.
הקול היהודי אמור להשמיע אוקטבות של חסד ואמת ומשפט יחד. הוא אמור להיתקע בגרון שלנו לפני שהוא מסכן את הדמוקרטיה הישראלית ולמעשה את מדינת ישראל. הוא צריך להשתתק לפני שהוא מעודד אי-יציבות שלטונית. הוא צריך להיעשות צרוד לפני שהוא מעריץ בצעקות וללא גבולות אדם מסוים או שלטון מסוים. והוא צריך לצעוק ולמחות כשיש סכנה אמיתית למדינה האהובה שלנו, או לאזרחיה, אך ממש להימנע מצעקות מיותרות שמטרתן העיקרית יצירת בהלה ומבוכה.
יותר מדי פעמים מתיימרים פוליטיקאים לדבר בשמנו ובקולנו. איני יודע מהיכן יש בקרבם הנחרצות הזאת, לחוש תמיד משמיעי "הבשורה" הנכונה. הקול היהודי צריך להיספר עתה לא רק במספרים, הקול הזה צריך להישמע כרודף שלום וצדק בתוכנו, כמכבד את כל אזרחי המדינה וכמשתתק מצרחות של שנאה ויצר הרע.
התרעות פיקוד העורף