בזמן שישראל מעכלת את תוצאות הבחירות, ארדואן קובע עובדות בשטח | ד"ר איתן לסרי

הביקור אינו רק אירוע דיפלומטי או כלכלי, אלא חלק ממאמץ רחב לבסס נוכחות טורקית באמצעות השקעות, תשתיות, מוסדות חברתיים ודתיים ואפשרויות להשפעה ביטחונית וצבאית כפי שטורקיה מקדמת במספר זירות בשנים האחרונות. במקביל, אנקרה מעמיקה את מעורבותה בסוריה ומציבה אתגר אסטרטגי לאינטרסים הישראליים באזור. הביקור, שתואם עם הרשויות הלבנוניות ונערך בהזמנת סגן ראש הממשלה טארק מיטרי - אינו מסתכם בדיפלומטיה שגרתית או בפעילות פילנתרופית. מאחורי ההצהרות הרשמיות על קידום מסחר, השקעות, תיירות ושיקום, אנקרה פועלת למלא את הוואקום שנוצר בלבנון לנוכח המשבר הכלכלי החריף, היחלשות חיזבאללה והריק בהנהגה הסונית המקומית.

תשתיות, מסדרונות סחר והשפעה אזרחית

במישור הכלכלי והתשתיתי, טורקיה לוטשת עיניים לנכסים אסטרטגיים בצפון לבנון, ובראשם נמל טריפולי (מעוז סוני מרכזי שבו קיים עוני רב), שדה התעופה רנה מועווד באזור קליעאת ומקורות האנרגיה של המדינה. לצד זאת, נבחנת יוזמה אזורית שאפתנית להקמת מסדרון רכבות שיחבר בין סעודיה לטורקיה דרך סוריה ולבנון. מהלך כזה עשוי להפוך את אנקרה לצומת מסחר מרכזי ולהעמיד חלופה תחרותית למסדרונות כלכליים אחרים, לרבות המסדרון ההודי־מזרח תיכוני־אירופי (IMEC) שבו ישראל צפויה למלא תפקיד מפתח.

ההתקרבות הזו נשענת גם על שיפור היחסים בין אנקרה לריאד. על פי הערכות באזור, סעודיה - הפטרונית המסורתית של המחנה הסוני בלבנון, העניקה לביקור ברכת דרך שקטה מתוך ראייה של שיתוף פעולה אזורי, אף שקיימות הסתייגויות מקומיות מחלק מהמפגשים. במקביל, טורקיה מרחיבה את פעילותם של מוסדות חינוך, עמותות וקרנות סיוע -כולל בחינת אפשרות לספק שירותים לאוכלוסיות פלסטיניות כחלופה חלקית לאונר"א, לצד הבטחות לשיקום כפרים שנפגעו במלחמה. ארדואן יודע היטב שמי שמעניק חינוך ורווחה למעמד הנמוך הוא בונה נאמנות והשפעה ארוכת טווח- בדיוק כפי שעשה עם מפלגתו AKP בטורקיה לפני 23 שנה.

הצבת כוחות בדרום לבנון: נורת אזהרה ביטחונית

ההיבט המדאיג ביותר עבור ירושלים נוגע לזירה הביטחונית. על פי דיווחים בעיתון הלבנוני "אל-אח'באר" (המזוהה עם חיזבאללה), בילאל ארדואן העלה בפגישתו עם הנשיא ג'וזף עאון אפשרות להצבת כוחות טורקיים לאורך הגבול עם ישראל לאחר סיום מנדט יוניפי"ל בסוף 2027, בכפוף להסכמה על מסגרת בינלאומית מוגדרת. זאת, לצד נכונות טורקית לצייד, לאמן ולתמוך לוגיסטית בצבא לבנון. אף שמדובר בהצעה ראשונית שנדונה ולא בהסכם רשמי, עצם העלאתה מחייבת דריכות ישראלית. טורקיה כבר מחזיקה כ-700 חיילים במסגרת יוניפי"ל, והרחבת נוכחותה הצבאית בדרום לבנון עלולה להגביל את חופש הפעולה של צה"ל ולסבך כל הסדר ביטחוני עתידי. ברוח זו, ארדואן הבן אף השמיע בפגישותיו אזהרות מפני "הפרויקט הישראלי" בלבנון ובסוריה, דרש נסיגה ישראלית מלאה מדרום לבנון והציג את טורקיה כגורם מתווך ומייצב מול כל העדות - סונים, שיעים ודרוזים.

סוריה, "המלחמה הקרה" והיום שאחרי ארדואן

המהלכים בלבנון אינם עומדים בחלל ריק, אלא משתלבים במדיניות הטורקית בסוריה שלאחר נפילת משטר אסד. אנקרה פועלת לביסוס מעמדה בעיצוב הסדר החדש בדמשק, תומכת בשלטונו של אחמד א-שרע, ושואפת להשפיע על מבנה הצבא הסורי ועל היחסים בין סוריה ללבנון, תוך התנגדות למהלכים בדלניים בדרום סוריה. התבססות זו מחריפה את המתיחות בין ישראל לטורקיה, שגולשת מזמן מעבר לרטוריקה חריפה או למערכה הדיפלומטית סביב עזה. כפי שממחישה התקיפה באבו א-דוהור על רקע החיכוך בסוריה, "המלחמה הקרה" בין המדינות מתחממת ועלולה לגלוש למגע צבאי ישיר. במרחב צפוף שבו פועלות שתי מדינות בעלות אינטרסים מנוגדים, טעות בזיהוי או חוסר תיאום עלולים להצית הסלמה שאיש אינו מעוניין בה. לכך מצטרפת הזירה הפנימית באנקרה לקראת נקודת המבחן של 2028.

בהערכות אסטרטגיות לעידן שאחרי רג'פ טאיפ ארדואן, מסתמן תרחיש של הנהגה משולבת המפצלת סמכויות תחת פיקוחו של הנשיא: שר החוץ וראש המודיעין לשעבר האקאן פידאן כמועמד הביצועי-ביטחוני; החתן סלצ'וק ביירקטר כסמל העוצמה הטכנולוגית והפופולריות הציבורית; ובילאל ארדואן כמי שאמור לשמר את המורשת האידיאולוגית והדתית של מפלגת ה-AKP, לצד המעורבות הכלכלית של החתן לשעבר בראט אלבייראק. ביקורים בינלאומיים מסוג זה בונים את מעמדו של בילאל כחלק ממוקדי הכוח של המשפחה.

ישראל חייבת להפסיק להסתכל רק על האירוע הבא

מקור האיום הטורקי על ישראל אינו מסתכם בהתבטאויותיו החריפות של ארדואן או בעמדתה העוינת של אנקרה כלפי מדיניות ישראל בעזה. מדובר באתגר אסטרטגי רחב: טורקיה היא מעצמה צבאית אזורית, חברת נאט"ו, בעלת יכולות צבאיות משמעותיות ושאיפות להרחיב את השפעתה במרחב שבו ישראל מבקשת לשמר חופש פעולה. מוקד החיכוך המרכזי הוא סוריה, שבה נוכחות צבאית טורקית, קשריה עם השלטון החדש ושאיפתה להשפיע על בניית הצבא והמערכת הביטחונית עלולים ליצור מגבלות חדשות על חופש הפעולה הישראלי. בלבנון מבקשת אנקרה להרחיב את אחיזתה באמצעות השקעות, תשתיות וקשרים עם מוקדי כוח פוליטיים; ובעזה היא מבקשת להשפיע על הסדר העתידי ועל מעמד חמאס. כך נבנית סביב ישראל מערכת של מוקדי השפעה ולחץ, שאינה מחייבת מלחמה ישירה כדי לשנות את מאזן הכוחות.

הסכנה המרכזית היא הצטברות המהלכים והאפשרות שתקרית מקומית תידרדר לעימות בין שתי מעצמות אזוריות. ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה לאומית רציפה: לשמר הרתעה וחופש פעולה, להעמיק תיאום עם וושינגטון ולחזק את שיתוף הפעולה עם יוון וקפריסין, לצד יוזמה מדינית שתבלום התבססות המאיימת על ביטחונה. האתגר אינו לחפש עימות עם טורקיה, אלא למנוע ממנה לצבור יתרונות אסטרטגיים על חשבון ישראל. במזרח התיכון, מי שאינו מעצב את המציאות - עלול לגלות שאחרים כבר עיצבו אותה עבורו.