הקלות הבלתי נסבלת שבה נשלפים אקדחים ורובים ביישובים הערביים אינה גזירת שמיים וגם לא תוצר של "תרבות אלימה", כפי שמנסים למכור לנו כדי להסיר אחריות. זוהי תוצאה ישירה של הזנחה רבת-שנים של המגזר הערבי בשילוב כישלון מוכח של הדרג המדיני הנוכחי.
בניגוד לסיסמאות ולהבטחות שהפריח בן גביר, המשטרה לא טיפלה טיפול שורש בפשיעה המאורגנת ולא הקדישה את הזמן הראוי לאיתור נשק בלתי חוקי ולביעור תשתיות הטרור הפלילי. האזרחים הערבים הפכו לבני ערובה של כנופיות פשע שחולשות על ערים שלמות.
זוהי רשלנות מערכתית של ממשלות ישראל לדורותיהן, שרואות את החברה הערבית כחצר אחורית. כל עוד מעשי הרצח התרחשו בגבולות היישובים הערביים, וגבו בעיקר את דמם של אזרחים ערבים, נעשה מעט מאוד. הטיפול היה שטחי ואכיפת החוק דלה.
המפתח נמצא באכיפה משטרתית מוגברת, בפענוח תיקי רצח וביישום תוכניות ממשלתיות רחבות היקף להשקעה בתשתיות, בחינוך ובתעסוקה. היעדר נוכחות משטרתית אפקטיבית ושיעורי פענוח נמוכים של אירועי פשיעה משדרים אוזלת יד ומחזקים את ארגוני הפשיעה.
האמת צריכה להיאמר: הדם שנשפך ברחובות אום אל-פחם, רהט, טייבה ולוד הוא תוצאה של הפקרה שלטונית. הממשלה שמתפארת במשילות נעלמת ברגע שהכדורים שורקים ביישובים הערביים. מי שחושב שניתן לתחום את האלימות ביישובים הערביים בלבד חי באשליה מסוכנת. כלי הנשק שמוחזקים בידי ארגוני הפשיעה אינם נעצרים במחסומים.
אי אפשר להילחם בטרור פלילי באמצעות סיסמאות נבובות, בלי לעשות שימוש בתוכניות עבודה שכבר הוכיחו את עצמן רק משום שהן מזוהות עם הממשלה הקודמת. האור שנראה בקצה המנהרה מביא איתו בשורה: גם לכהונה הכושלת ביותר יש תאריך תפוגה. בקרוב מאוד יוחלף בן גביר במי שיודע להביא תוצאות בשטח במקום פטפוטים ריקים מתוכן.