אלא שהיתרון מתגלה גם כחיסרון. מצד אחד, היושרה והערכיות של איזנקוט הן הנכס הפוליטי הגדול ביותר שלו, והן מעניקות לו לגיטימציה ציבורית לפנות לקהלים מגוונים ולבנות קואליציה. מצד שני, דווקא הממלכתיות והמחויבות של איזנקוט לכללי המשחק ההוגנים הן נקודת תורפה שנתניהו יודע לנצל.
נתניהו מבין שכדי למנוע את הקמתה של ממשלה בראשות יריביו עליו לשים לאיזנקוט רגל. הוא יכול לעשות זאת באמצעות ניצול הממלכתיות של איזנקוט נגדו: יצירת מלכודות פוליטיות, הפעלת לחצים כבדים על השותפים הפוטנציאליים, שימוש בנרטיבים של פילוג מול אחדות.
המסקנה האסטרטגית של מחנה השינוי צריכה להיות חד משמעית: אסור לנוח על זרי הדפנה או להסתמך על יתרון מספרי זמני. ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מוכיחה כי עד לרגע שבו מושבעת הממשלה בכנסת שום דבר אינו סגור. כל עיכוב, היסוס או התמהמהות במשא ומתן מעניקים לנתניהו את הזמן הדרוש כדי לפרק שותפויות, לאתר את החוליה החלשה בקואליציה המתגבשת ולטרפד את התהליך כולו.
על המערכת שסביב איזנקוט לפעול בנחישות, בדיסקרטיות ובמהירות מרבית. לצד השמירה על היושרה והממלכתיות - שהן הליבה הערכית של מנהיגותו - חובה לאמץ עורמה פוליטית, תחכום וגמישות טקטית. רק שילוב בין עמידה ערכית איתנה לניהול פוליטי התקפי ומחושב יאפשר לאיזנקוט ולאנשיו להתגבר על התרגילים הצפויים, לעבור את המכשולים שמציב נתניהו כדי להבטיח הקמת ממשלה.