מוסד הנישואים סיים את תפקידו ההיסטורי. אחרי שנים שגסס וחיפשו לו חלופות, אפשר לומר בביטחון יחסי שהוא גמור. בחברה פוסט־מודרנית, בעולם גלובלי, האדם עמוס בגירויים. הוא מתקשה להתחייב למקום עבודה, למגורים במדינה, לפעמים גם לעצמו. בוודאי לא לאדם אחר, שאיתו הוא מבטיח להקים בית ומשפחה ולהישאר ביחד לנצח. הנאמנות הזאת ריקה. מאחוריה יש סבל, שקר או סירוס תמידי.
כל זה יגרום לנעמה לעבור, בדקות הראשונות של הסדרה, את כל שלבי האבל: הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון, קבלה. מאוחר יותר, כשהיא אצל פדיקוריסטית, היא תבין את מה שכולם יודעים, ומשלימים איתו: מות הנישואים. היא נכנסת למרחב של גרושים וגרושות שנלחמים על כספים ודירות.
המוכר בקיוסק מציע לה "סיגריות של גרושות" ועורכת הדין מתעלמת מהשבר הרגשי, ומתייחסת לאירוע כאל הסכם ממוני. הדבר הראשון שהיא מתעניינת בו הוא האם הדירה בבעלות או בשכירות. זה מה שחשוב. הכסף, הנכסים, חלוקת הרכוש, משמורת על הילדים. מהדבר עצמו - האכזבה העצומה מהאדם שבו התאהבה, מהחור שנפער בליבה - כולם מתעלמים. זה כביכול מובן מאליו, צפוי. מבחינת החברה, מרגע החתונה, שעון העצר של השבר נכנס לפעולה.
אגב, גם אירוע החתונה בכללותו הפך לעול על הסביבה. הוא מתחיל בחטא קדמון שמבוסס על שנור מחברים ומשפחה. על טבלאות אקסל של את מי כדאי להזמין, כמה נרוויח ואיך נימנע מהפסד. הוא כולל לחצים חברתיים ופסיכולוגיים של בני משפחה שיביאו או לא יביאו מספיק כסף בצ'ק או בהעברה שקרויה "מתנה", ונועדה לממן בופה או עוד מנת פתיחה. רוב האורחים מגיעים בסוג של אילוץ, בנחירות של חוסר סבלנות ובגלגול עיניים על ה"קנס" שהושת עליהם.
לצד ההתאהבות יש שחותמים על הסכם ממון, שמביא בחשבון גירושים וחלוקת כספים. הסדרה "דו קרב" (של ג'ורג' קיי, יוצר "לופן"), שגם היא משודרת בימים אלה, מבוססת על סכסוך מתוקשר בין בני זוג. היא כוכבת סרטים והוא איש עסקים, וגם הם בוגדים, משקרים ונכנסים לסינדרום ידוע מראש של פרידה. זו אומנם אחת התמות המוכרות ביותר באומנות, אך היא יותר ויותר משקפת את המציאות.
כל זה הביא להתפתחות של מודלים חדשים של קשרים שלא דורשים מגורים משותפים, מחויבות טוטאלית או אהבה סימביוטית. למשל, תופעה שמשגשגת משנות ה־2000 ונקראת LAT - חיים ביחד אבל בנפרד (Living Apart Together), המודל שאותו אימצו ליאור שליין ומרב מיכאלי. בשנים האחרונות היא הפכה פופולרית יותר, משום שהיא עונה על הצורך בקשר וזוגיות אך ללא תלות. אולי דווקא זה הטבע האנושי: במקום התחייבות כמעט בלתי אפשרית לנאמנות אינסופית, העדפת זוגיות כנה ואוורירית.
כך אחד מהאנשים העשירים והחכמים ואחד מהיזמים הענקיים בדורנו נופל בחולשה אנושית ונסחף להרפתקה זמנית, ממש כמו מנכ"ל חברת הטק Astronomer, אנדי ביירון, שנאלץ להתפטר אחרי שתועד מחבק את מנהלת משאבי אנוש של החברה בהופעה של קולדפליי.
האמרה הידועה שכולם בוגדים ואנחנו שומעים רק על אלה שנתפסים, היא אולי מופרזת. אבל ברור שהמודל הידוע והעתיק של אהבה אחת לכל החיים הוא נאיבי ושייך ליחידי סגולה, מעטים, שמוכנים להתמסר לאדם אחד ובעצם לוותר על מה שהחיים מציעים. יש בזה משהו רומנטי ואולי נוסטלגי, אבל בעולם היפר־טכנולוגי זו הופכת להיות משימה קשה.