יש אמת אחת בפוליטיקה שאפילו מיטב יועצי התקשורת, הסוקרים והפרשנים אינם יכולים לשנות: פוליטיקה היא קודם כל אריתמטיקה. אפשר להמציא סיסמאות, לשרטט קווים אדומים, להכריז הכרזות לוחמניות ולהצטלם בפנים נחושות. אבל בסוף צריך לספור עד 61.
אפשר להתווכח עם עמדותיה של כל מפלגה ערבית, בדיוק כפי שמתווכחים עם מפלגות יהודיות. אפשר להציב תנאים קואליציוניים ענייניים. אבל פסילה גורפת על בסיס לאומי אינה אסטרטגיה פוליטית. זו אפליה שמתחפשת לפטריוטיות.
כחמישית מאזרחי ישראל אינם טעות סטטיסטית שאפשר למחוק בגיליון אקסל קואליציוני. מי שרוצה להחליף שלטון חייב לבחור: להמשיך להחרים, להצטדק ולהפסיד, או להכיר במציאות ולבנות רוב. כי בסופו של דבר, הדמוקרטיה אינה מבחן בהצהרות נאמנות. היא מבחן בייצוג, בשוויון וביכולת להרכיב ממשלה. באריתמטיקה, בניגוד לפוליטיקה, אין מקום לספינים.