לא נתניהו, לא חרדים, לא ערבים: אז עם מי יקימו ממשלה?

הבחירות כבר מאחורינו, אבל החרמות הפוליטיים נמשכים. בזמן שהמפלגות מתקשות למצוא דרך ל-61 מנדטים, עולה מחדש שאלת הלגיטימיות של המפלגות הערביות והפער בין תרומת האזרחים הערבים לחברה לבין ייצוגם בשלטון

יורם דורי צילום: בתיה דורי
עקבו אחרינו
גדי איזנקוט, בנימין נתניהו
גדי איזנקוט, בנימין נתניהו | צילום: פלאש 90,מארק ישראל סלם
2
גלריה

יש אמת אחת בפוליטיקה שאפילו מיטב יועצי התקשורת, הסוקרים והפרשנים אינם יכולים לשנות: פוליטיקה היא קודם כל אריתמטיקה. אפשר להמציא סיסמאות, לשרטט קווים אדומים, להכריז הכרזות לוחמניות ולהצטלם בפנים נחושות. אבל בסוף צריך לספור עד 61.

ראשי הרשימה המשותפת
ראשי הרשימה המשותפת | צילום: שרון לייבל, פלאש 90

אפשר להתווכח עם עמדותיה של כל מפלגה ערבית, בדיוק כפי שמתווכחים עם מפלגות יהודיות. אפשר להציב תנאים קואליציוניים ענייניים. אבל פסילה גורפת על בסיס לאומי אינה אסטרטגיה פוליטית. זו אפליה שמתחפשת לפטריוטיות.

כחמישית מאזרחי ישראל אינם טעות סטטיסטית שאפשר למחוק בגיליון אקסל קואליציוני. מי שרוצה להחליף שלטון חייב לבחור: להמשיך להחרים, להצטדק ולהפסיד, או להכיר במציאות ולבנות רוב. כי בסופו של דבר, הדמוקרטיה אינה מבחן בהצהרות נאמנות. היא מבחן בייצוג, בשוויון וביכולת להרכיב ממשלה. באריתמטיקה, בניגוד לפוליטיקה, אין מקום לספינים.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
ממשלה
/
המגזר החרדי
/
הרשימה המשותפת