גם הפגיעה באישי ההנהגה האיראנית מיצתה את עצמה. כל פגיעה מעלה במקומם אנשים קיצוניים יותר, וזה כבר קרה. עם הדור הנוכחי בטהרן עוד מתקיים איכשהו ערוץ הידברות, עקיף ומוגבל. עם אלה שיבואו אחריהם לא יהיה עם מי לדבר.
איני מזלזל באיום הכימי והביולוגי. בהנחה שלא מדובר במודיעין מפוברק כמו בעיראק 2003. זה איום אמיתי שצריך להתייחס אליו ברצינות. אבל הוא איננו איום קיומי כמו הגרעין, שאיראן לא הצליחה לשקם עד כה. הרכבת נשק כזה על טילים בליסטיים מורכבת מאוד, וכרגע אין לאיראן יכולת מבצעית כזאת. אולי בטילי קרקע-קרקע קצרי טווח או ברחפנים, וגם זה בהיקף מוגבל. לא במקרה גורמים בממשל האמריקאי עצמו מגלים ספקנות כלפי ההתרעות שהעבירה ישראל. איראן של היום היא אויב מסוכן, אבל לא איום קיומי.
אז מה בכל זאת מבקש נתניהו להשיג? לדעתי שני דברים. הראשון הוא מלחמת סבבים שתפיל, כך הוא מקווה, מתישהו את השלטון בטהרן. אולי. מערכות אוויריות כמעט אף פעם לא הפילו משטרים בכוחות עצמן, ואין סיבה להניח שהפעם יהיה אחרת. השני הוא מלחמת התשה שתייצר מצב חירום מתמשך ותצדיק ממשלת אחדות בראשותו, ודווקא ברגע שאין לו רוב להרכיב ממשלה.
שיקול המחיר נמחק מזמן מסדר העדיפויות של נתניהו: המחיר בחיי אדם, בכלכלה ובמעמד הבינלאומי, וגם שחיקת הצבא והמילואים אחרי יותר משלוש שנות לחימה. מנהיג שאינו שוקל מחירים הוא מנהיג בלתי שקול. מנהיג בלתי שקול בראש מדינה עם צבא חזק הוא סכנה לישראל, לאזור ולעולם.