עתירתו של מזכיר הממשלה, האלוף במילואים אביחי מנדלבליט, נגד היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין היא אירוע חסר תקדים ודרמטי בהרבה מכפי שהוא משתקף בתקשורת. בתוכו מקופל מאבק אדירים על תפקיד היועץ המשפטי הבא.



השחקנים הראשיים, לכאורה, הם ויינשטיין ומנדלבליט, אבל ראשי מהם הוא ראש הממשלה נתניהו, שרואה במנדלבליט את יורשו המיועד של ויינשטיין בסוף השנה הנוכחית, ומסביב גורמים משפטיים, פוליטיים ואחרים שבוחשים בקלחת ומקווים לקצת נחת.



בסוף, משתמעת כאן קטטה עקיפה בין ויינשטיין לנתניהו, אבל ראש הממשלה שומר כרגע על פסיביות כי זה לא זמן טוב מבחינתו להקלע למריבה עם היועמ"ש, שמיטיב כל כך למוסס ולעכב את ענייני מני נפתלי וענייני המעון בבלפור. המשך בוודאי יבוא.



משפטית, מדובר בסוגיה מעניינת ומקוממת. מנדלבליט היה הפרקליט הצבאי הראשי ושמו שורבב לפרשת הרפז בכל הקשור ל"עיכוב המסמך" בידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי. מהיכרות מעמיקה עם הפרשה, טענותיו של מנדלבליט מדויקות.

במדינה נורמלית לא היו פותחים בחקירה הזו, לא היו חוקרים את מזכיר הממשלה 40 שעות ולא היו מביאים למבוכה המיותרת הזו. מכיוון שמדינה נורמלית אנחנו לא, נשאלת השאלה מדוע מפרידים ויינשטיין ושותפו, שי ניצן, את ההחלטה בעניין מנדלבליט מההחלטות האחרות בעניין התיקים של מעורבים אחרים באותה פרשה, כמו גבי אשכנזי, ארז וינר, אבי בניהו ואחרים. מדוע סוגרים את התיק של מנדלבליט עכשיו, ועל כל האחרים ידונו אחר-כך?
 
התשובה הרשמית היא שעומדת לקום ממשלה חדשה ומנדלבליט צריך להיות ממונה מחדש למזכיר הממשלה, אז יש מחויבות להסיר את העננה מעל ראשו. סליחה? למה מגיעה למנדלבליט העדפה מתקנת על פני הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי? גם הוא רוצה להמשיך הלאה בחייו. הוא פנה ליועץ המשפטי לפני הבחירות והתעניין מתי תתקבל ההחלטה בעניינו. גם לו יש קריירה. אגב, גם למעורבים האחרים. יכול להיות שהתקבלה הוראה מלשכת ראש הממשלה לקבל את ההחלטה בעניין מנדלבליט בהקדם? ואם כן, ממתי לשכת ראש הממשלה נותנת הוראות ליועמ"ש ולפרקליט המדינה?
 
מנדלבליט דורש לסגור את התיק נגדו מחוסר אשמה, ולא מחוסר ראיות. הוא יודע למה. סגירה מחוסר ראיות תגמוז את שאיפתו להיות יועץ משפטי לממשלה. מישהו שאל את עצמו פעם למה סגירת תיק מחוסר ראיות עלולה בנסיבות מסוימות להרוס חיים וקריירה של אדם? אין לזה תקדים בשום מקום אחר בעולם. סגירת תיק היא סגירת תיק. איך יכול להיות שהליך שהוא בכלל לא משפטי, ללא מעורבות שיפוטית, החלטה מנהלית של פקידים (יועמ"ש ופרקליטים), הורס קריירה של אדם?
 
ויינשטיין מתעקש לסגור את התיק מחוסר ראיות, ולא מחוסר אשמה. מנדלבליט דורש שימוע אצל היועץ בטרם תתקבל ההחלטה. דרישה הגיונית. היועץ חושש, מצד שני, שמעכשיו כל החלטה שלו על סגירת תיק תחייב שימוע. אגב, מישהו עיגן פעם את ההבדלים בין "חוסר ראיות" ל"חוסר אשמה" בפסיקה, בחקיקה, במשהו? בקיצור, תסבוכת.
 
מאחורי התסבוכת הזו, שלל יצרים, מריבות ותככים. ככל שמנדלבליט מתעקש (ובצדק) על הוכחת חפותו, כך מתעצבן וינשטיין. ככל שוינשטיין מתרגז, כך נבהל נתניהו. בג"ץ החליט אתמול, בעקבות הגשת העתירה של מנדלבליט, להורות לוינשטיין לעכב את ההחלטה הצפויה עד קבלת פסיקת בג"ץ. מערכה מספר מי-יודע-כמה בפרשת הרפז בעיצומה, ועוד לא מתחילים לראות את הסוף.