אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, תצא היום מוועדת השרים לענייני חקיקה בשורה שעשויה לשנות את חייהם של העובדים בישראל.
בפני הוועדה יובא "חוק החופשות", הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה (כולנו) להגדלת מכסת ימי החופשה השנתית של כל אחד מאיתנו. על פי ההצעה, מספר ימי המינימום לחופשה שלה זכאי העובד בישראל יגדל משבועיים לשלושה שבועות, כמו ברבות ממדינות ה־OECD. על ההצעה חתמו גם יו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה) וחברי הכנסת יעקב מרגי (ש"ס), טלי פלוסקוב (כולנו), דב חנין (הרשימה המשותפת), רועי פולקמן (כולנו), ניסן סלומינסקי (הבית היהודי), מרב מיכאלי (המחנה הציוני), אילן גילאון (מרצ), ז'קי לוי (הליכוד), חיים ילין (יש עתיד) ואורלי לוי־אבקסיס (ישראל ביתנו). לדברי ח"כ עזריה, הצעת החוק זוכה לתמיכתם של שרי הכלכלה והאוצר, והיא תזכה היום לתמיכת ועדת השרים.
"היוזמה להצעת החוק נולדה בעקבות המצב הבלתי נסבל, שבו מספר ימי החופשה של הילדים מבתי הספר ומגני הילדים גדול הרבה יותר ממספר ימי החופשה של ההורים ממקום העבודה, ובכל פעם שהילדים בחופש ההורים נתקפים היסטריה", מסבירה ח"כ עזריה. "הפער בין ימי החופשה של הורים לימי החופשה של ילדים בבתי הספר הוא בלתי סביר ונובע מכך שחוק ימי החופשה השנתית הוא חוק אנכרוניסטי שנחקק בשנות ה־50, עוד בתקופה שבה גולדה מאיר הייתה שרת העבודה. בזמן שהחוק נחקק ובמשך עשרות שנים לאחר מכן היה מקובל בארץ שעובד מועסק במקום עבודה אחד במשך 30 שנה, ומכאן גם נגזרו ימי החופשה. מי שעבד אצל אותו מעסיק במשך עשרות שנים, הצליח לאחר כמה שנות עבודה להגיע לכמות סבירה של ימי חופשה. לאחר כעשור במקום העבודה, הורים לילדים בגילי בית הספר היו זכאים למספר כזה של ימי חופשה שאפשר להם לבלות את החופשות עם הילדים".
לדבריה של עזריה, הפער הגדול בין ימי החופשה הנהוגים במערכת החינוך לאלו הנהוגים במשק מכביד מאוד על משפחות צעירות, פוגע בהורים עובדים עם ילדים קטנים ומהווה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה.
פער זה עומד על 46 ימים, וזאת לעומת הפרש של 29 ימים בלבד במדינות ה־OECD. "החוק הקיים אינו נותן מענה לשוק העבודה הגמיש, המשתנה והבלתי יציב של המאה ה־21", היא מציינת.
בין משפחה לעבודה
חוק חופשה שנתית (התשי"א – 1951) קובע כי בעד כל שנה - מהשנה הראשונה עד השנה הרביעית לעבודתו - מגיעים לעובד 14 ימי חופשה שנתית, כשבפועל העובד מקבל עשרה ימי חופשה בלבד, וארבעה נוספים שחלים בשישי ושבת. לפי החוק, מהשנה החמישית לעבודתו מקבל העובד 16 ימי חופשה, ובפועל 12. מהשנה השישית הוא זכאי ל־18 ימי חופשה, 14 בפועל, ומהשנה השביעית ל־21 ימי חופשה, בפועל 15. מהשנה השמינית ואילך במקום העבודה, העובדים בישראל זכאים ליום חופשה נוסף על כל שנת עבודה, עד לתקרה של 28 ימים, שהם 20 ימי חופשה בפועל.
על פי החוק המיושן, כדי להגיע בישראל למכסה המקסימלית של ימי חופשה - על העובד לעבוד אצל אותו מעסיק במשך 12 שנים בהיקף עבודה מלא, מצב שלדברי ח"כ עזריה אינו משקף את המציאות הנוכחית בשוק העבודה. "דפוסי התעסוקה במשק השתנו ללא היכר", היא אומרת. "המציאות כיום בשוק התעסוקה היא אחרת לחלוטין. ילידי שנות ה־70 וה־80 אינם נשארים אצל אותו מעסיק במשך יותר משלוש או ארבע שנים, אבל בעקבות החוק הם לא מצליחים להגיע לרף המינימום שנועד להגדיל את מכסת ימי החופשה השנתית מעבר לעשרה ימים בפועל, ולמעשה נתקעים למשך שנים ארוכות עם מספר מינימלי של ימי חופשה. כך, כשמגיעים לימי החופשה מבתי הספר, הם משתגעים".
ח"כ רחל עזריה. יונתן זינדל, פלאש 90
נתונים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מאששים את דבריה של ח"כ עזריה. לפיהם, עובדים עד גיל 35 מחליפים מקום עבודה כל 4.6 שנים בממוצע, ורק 58% מבני ה־35 ומעלה עבדו במקום עבודה אחד בעשר השנים האחרונות. כלומר, עובדים רבים לא מגיעים לשנת העבודה החמישית המקנה תוספת ימים לחופשה השנתית, ולכן זכאים רק למינימום שעומד על עשרה ימי חופשה בשנה. בהצעת החוק מבקשת עזריה לקבוע שעובד לא יצטרך לעבוד חמש שנים אצל מעסיק אחד כדי לשדרג את מספר ימי החופשה שלו, אלא שמצבת ימי החופשה תגדל כבר בשנת העבודה הראשונה לשלושה שבועות, כלומר ל־15 ימי חופשה נטו, בניכוי ימי שישי ושבת.
כאמור, הצעת החוק מבקשת לצמצם את הפער שבין מספר ימי החופשה השנתית המינימליים בישראל למספר הנהוג במרבית מדינות ה־OECD. האיחוד האירופי קבע מינימום של 20 ימים לחופשה שנתית, לא כולל חגים ומועדים. רף מינימום זה אומץ באירלנד, בבריטניה, באיטליה ובהולנד. במדינות נוספות, בהן צרפת, מינימום ימי החופשה השנתית מגיע אף ל־30 יום.
“ישראל, ביחד עם מקסיקו וקנדה, היא בין שלוש המדינות עם מספר ימי החופשה הנמוך ביותר בין מדינות ה־OECD, ולכן אנו רואים לנכון להוסיף ימי חופשה למינימום ימי החופשה על מנת שציבור העובדים, ובמיוחד המוחלשים שבהם, יוכלו ליהנות מכך ולשלב חיי משפחה ועבודה", אומרת ח"כ עזריה.
בהצעת החוק הביע תמיכה גם ארגון העובדים "כוח לעובדים". "שוק העבודה הישראלי קידש את ההעסקה בחוזים אישיים", אומר יניב בר אילן, דובר הארגון. "יותר ויותר עובדים מגלים כי חוזה אישי אינו הבטחה לסולם התקדמות מהיר, אך הוא בהחלט מותיר עובדים ללא הגנה מול שינויים בתנאי ההעסקה ופגיעה בביטחון התעסוקתי. ב'כוח לעובדים' אנו עדים לתגובה מרשימה של ציבורי עובדים בדמות התאגדויות בענפים השונים, אך הבטחת ביטחון לעובדים מחייבת גם הגנה, חקיקה ואכיפה, כפי שמבטיח חוק זה. ימי החופשה הקיימים פוגעים בראש ובראשונה בציבור העובדות. הציפייה החברתית כי אמהות הן אלה הנדרשות לשלם בימי עבודה את מחיר ימי החופשה של הילדים, מנציחה פערים בין גברים ונשים. הגדלת ימי החופשה היא צעד ראשון ומבורך, ונפעל לקידומו".
"השלכות שליליות"
כצפוי, הניסיון להגדיל את מספר ימי החופשה של העובדים בישראל נתקל בחומה בצורה של התנגדות מצד המעסיקים. "מדובר בהצעת חוק פופוליסטית", טוען שרגא ברוש, יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים ונשיא התאחדות התעשיינים. “ח"כ עזריה כביכול פועלת בהצעתה לשיפור רמת החיים של אזרחי ישראל, אך בפועל ההשלכות הכלכליות השליליות מרחיקות הלכת של הצעתה רק ידחפו את המשק למיתון ואבטלה. במקום שההצעה תיטיב עם אזרחי המדינה, היא תעשה בדיוק ההפך ותכביד עליהם את יוקר המחיה, תפגע אנושות במגזר העסקי, ובכך תוביל לפיטורים ותפחית משמעותית את מספר מקומות העבודה במשק. טוב הייתה עושה ח"כ עזריה לו הייתה מושכת את הצעת החוק ומאפשרת למגזר העסקי לפעול ביעילות במטרה להחזיר את המשק לצמיחה.
"אם ח"כ עזריה באמת ובתמים הייתה מעוניינת להיטיב עם אזרחי ישראל ולא רק לקבל כותרות חיוביות בעיתונים", הוסיף ברוש, "היא הייתה בוחנת דרכים פחות פופוליסטיות אך יותר יעילות, כיצד להוביל את המשק לצמיחה מחודשת. רק כך רמת החיים של כלל תושבי ישראל תעלה".
על פי תחשיבי אגף המחקר הכלכלי של התאחדות התעשיינים, הצעת החוק תביא לתוספת עלויות במשק של כ־7 מיליארד שקל בשנה. על פי האומדן הכלכלי הממשלתי, אשר נערך על ידי הכלכלן הראשי של משרד האוצר, מדובר באובדן תוצר של 6 מיליארד שקל בשנה, רובו ככולו במגזר העסקי.
בנשיאות הארגונים העסקיים אומרים כי מכיוון שהמשק הישראלי מאופיין בכושר תחרות נמוך יחסית בשל הפריון הנמוך, הרגולציה ועלויות הייצור הגבוהות בהשוואה בינלאומית, המגזר העסקי בישראל לא יצליח לספוג תוספת עלויות כבדה זו. לטענתם, המשמעות תהיה פגיעה קשה נוספת ביכולת המגזר העסקי להתחרות בעולם, להפעיל עסקים, לייצר ולהעסיק בישראל.
לדבריהם, יישום הצעת החוק יזעזע את שוק העבודה ועלול לגרום לפיטורים משמעותיים במשק, בעקבות העמסת עלויות נוספות על המעסיקים.
מנשיאות הארגונים העסקיים נמסר גם כי "הארכת החופשה השנתית היא נושא ראוי למשא ומתן פרטני בין המעסיקים והמועסקים במסגרת הסכמי עבודה אישיים ולמשא ומתן קיבוצי במסגרת הסכמים קיבוציים מיוחדים, ענפיים וכלליים. אלה וגם אלה נחתמים, בהתאם לנסיבות הספציפיות של עובד, של ארגון או של ענף, וברבים מהם מסכימים הצדדים על מכסת ימי חופשה גבוהה מזו שבחוק. אין זה נכון שהשינוי המבוקש ייעשה במסגרת חקיקה ראשית בכנסת, שמעצם טיבה אינה יכולה להתחשב בנסיבות הספציפיות ולתת מענה פרטני".
לנוכח המכשולים וההתנגדות במשק, עד לרגע האחרון מתקיימים מגעים כדי למצוא נוסחת פשרה שתהיה מקובלת גם על המעסיקים, כך שבסופו של דבר ייתכן שהחופשה השנתית תגדל בחמש השנים הראשונות לתעסוקתו של עובד בפחות משלושה שבועות, אבל גם כך, אומרים בלשכתה של ח"כ עזריה, עדיין מדובר בבשורה לעובדים.