ביום שלאחר הרצח נשלח מברק חסוי מהשגרירות האמריקאית בתל אביב למשרד החוץ בוושינגטון. על החתום: אינדיק. מרטין אינדיק.
שגריר אמריקאי בתל אביב. מכיר היטב את ישראל. מכיר היטב את ראש הממשלה יצחק רבין, שהלווייתו טרם נערכה. שמענו ממקורות, כותב אינדיק, במברק שנחשף לעין הציבור בחסות אתר ההדלפות וויקיליקס, שמחליפו של רבין בתפקיד, שמעון פרס, ״עשוי לרצות להכריז על בחירות חדשות״. ועוד שמענו, כותב אינדיק, שחברי הליכוד ב״פאניקה״. בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה דאז, ראש הממשלה דהיום, אמר לאנשי השגרירות שההתנקשות בראש הממשלה היא ״אסון לעם היהודי, אסון לישראל ואסון לימין, שיוכחד אם בחירות ייערכו בקרוב״.
נדמה שאינדיק מסכים עד היום עם שני הסעיפים הראשונים בהערכתו של נתניהו, שחלק עם מנהליו ב־5 בנובמבר, 1995. בשיחה ארוכה איתו השבוע, שקשה, כמעט בלתי אפשרי, להפריד בה בין אז ועכשיו, בין מה שהיה לבין מה שהווה, וכנראה עוד יהיה, אינדיק חוזר כמה פעמים על קביעה שישראלים רבים ודאי לא יסכימו איתה. אילו רק רבין היה חי עוד כמה שנים, יכול להיות שהכל היה אחרת. בעצם - כך אינדיק חושב - סביר מאוד שהכל היה אחרת.
האם נדמה לך, שאלתי אותו, ש־20 שנה אחרי הרצח ישנם ישראלים רבים השופטים את מורשתו המדינית של רבין באופן לא הוגן? ״אלה שביקורתיים כלפי רבין עושים זאת בגלל תהליך אוסלו״, אינדיק אומר. ״כי אוסלו באופן בלתי נמנע נראה היום מבעד לפריזמה של הטרור האיום של האינתיפאדה השנייה. אז הם נוטים להגיע למסקנות ביחס ל׳חטא הקדמון׳ של אוסלו. אבל אני חושב שהם אינם מבינים מה היה אוסלו, וכיצד רבין כרך את זרועותיו סביב יאסר ערפאת באופן שהיה מבטיח שהאינתיפאדה השנייה מן הסתם לא הייתה פורצת. זה קשה מאוד לומר, אבל אני חושב שעוד ארבע שנים תחת רבין היו מביאות ליחסים שונים בהרבה בין ישראל לבין הפלסטינים״.
זו אמירה דרמטית למדי, החותרת תחת הנראטיב הישראלי של יחסי ישראל־פלסטין - לא רק הנראטיב של נתניהו, אלא גם זה של כמה מיורשיו שהשקיעו מזמנם וממרצם בקידום תהליך השלום. מה שאומר אינדיק למעשה הוא, שהסיפור על ערפאת שלא רוצה, על תהליך המבוסס על מעשה רמייה, איננו נכון. לא שערפאת היה צדיק - אינדיק יודע היטב מי היה ערפאת, ו״גם רבין ידע היטב״, הוא אומר. אבל הייתה לו תוכנית. והתוכנית פעלה כמתוכנן, פחות או יותר. היא נתקעה משום שרבין נרצח.
״במה הוא טעה?״, שואל אינדיק. ״אני לא חושב שהוא טעה, שמואל, אני חושב שהוא צדק. לא הייתה לו הזדמנות בגלל ההתנקשות. לא הייתה לו הזדמנות להגשים את החזון שלו, את האסטרטגיה שלו. המהלך נגדע באמצע הדרך. הוא הבין שהוא צריך עוד זמן. הייתה לו דרך להתנהל מול ערפאת, כשהוא משתמש בשמעון פרס כשוטר הטוב כשהוא השוטר הרע, והוא גם הצליח לבנות יחסי אמון מול ערפאת. לא היו לו שום אשליות ביחס לערפאת. הייתה לו דרך להתנהל מולו שהייתה מאוד אפקטיבית״.
לפני שנה וחצי לערך חזר אינדיק למשרדו במכון ברוקינגס בוושינגטון, אחרי עוד סיבוב כדיפלומט בממשל ברק אובמה. סיבוב קצר ומר. צוות המשא ומתן שניהל, ושאמור היה להתניע מחדש את תהליך השלום הישראלי־פלסטיני, לא הביא לתוצאה המקווה. אובמה ושר החוץ שלו, ג׳ון קרי, החליטו שאין טעם להמשיך. הם היו מאוכזבים מההנהגה הפלסטינית, ומאוכזבים עוד יותר מההנהגה הישראלית. אינדיק לא הסתיר את עמדתו: ישראל נושאת בחלק ניכר מהאשמה. במשרד ראש הממשלה לא הסתירו את עמדתם: אינדיק עוין לנתניהו. חלק הרחיקו לכת ואמרו: עוין לישראל.
מוושינגטון הוא מביט כעת במה שעובר על ישראל בדאגה, אך לא בהפתעה. ״נכון, תהליך השלום איבד את אמון הציבור. אבל אני מאמין שצריך לשקם את האמון. העימות שהגיע עכשיו לשיא - אי אפשר לצאת ממנו בלי להמציא מחדש תהליך פוליטי שנותן תקווה לשני הצדדים. זה קשה מאוד היום. בלי תהליך כזה, אין תקווה. רק הדבר הזה שקוראים לו ׳ניהול הסכסוך׳ שמביא על שני הצדדים את הקללה הזאת של סחרור נמשך של אלימות״.
כמה ימים אחרי רצח רבין, הופיע אינדיק - אז השגריר - באוניברסיטת חיפה, ומנה חמישה אלמנטים שמתמצתים לדעתו את מורשת רבין. הוא ״חשב אסטרטגית״, הוא ידע שישראל תוכל להשיג שלום ״רק אם תהיה חזקה״, הוא ידע ש"זו הכלכלה, טמבל", היה לו חזון של ישראל "כדמוקרטיה, כמדינה יהודית, כמולדת העם היהודי, שאינה שולטת בעם אחר״, הוא ידע שהמזרח התיכון עוד רדוף על ידי כוחות של ״רשע״.
היחסים של רבין עם ממשלים אמריקאיים, עם הצמרת הפוליטית האמריקאית, היו ארוכי שנים. הוא היה שגריר משפיע ומוערך בוושינגטון. אחר כך ראש ממשלה שעבד בצמידות עם וושינגטון. אחר כך כיהן בעוד תפקידים שחשפו אותו לעוד ממשלים ולעוד נושאי תפקידים, עד שנעשה ראש ממשלה, וזמן לא רב אחר כך התפתחו קשריו האמיצים עם הנשיא ביל קלינטון, שגם הספיד אותו בהלוויה במילים המוכרות ״שלום, חבר״.
אני מקריא לאינדיק ציטוט נוסף שלו מהימים הראשונים שאחרי הרצח. ״איבדנו את הידיד הגדול ביותר של אמריקה בישראל. אבל המורשת שלו, של יחסים חזקים בין ארה״ב לישראל, בלי ספק תימשך בעשורים הבאים״.
״אנחנו יודעים שהייתה לו העדפה לנשיאים רפובליקנים״, מזכיר אינדיק, שהיה שגרירו של קלינטון הדמוקרטי בישראל. ״כשהוא היה שגריר בוושינגטון…״.
״כן, כן, בקהילה היהודית, בדיוק. כאן אתה יכול לעשות השוואה בינו לבין נתניהו בהתייחס להעדפה שלהם. היה לו נוח לעבוד עם ניקסון ועם קיסינג׳ר, אבל הוא פיתח יחסים מאוד חזקים עם ביל קלינטון. זו הייתה ידידות אישית. הוא הבין את החשיבות של תמיכה דו־מפלגתית בישראל. הוא אולי העדיף רפובליקנים, אבל…".
רבין למד הרבה מאוד מניסיונו כשגריר, וכראש ממשלה בסיבוב הראשון, על הדרך הנכונה לנהל את היחסים עם וושינגטון. ״וזה הביא הרבה מאוד תועלת לישראל. אין ספק שהוא ראה את היחסים עם ארצות הברית כקו ההגנה השני של ישראל, כחשובים במידה קריטית לכל מה שישראל עושה, בין שזה שלום, ובין שזו מלחמה נגד איראן״.
השיחה עם אינדיק מתנהלת בערך שעה לאחר שמחבל פלסטיני מנסה לחטוף נשק מחייל באוטובוס בירושלים, ורק כמה שעות לאחר שילד פלסטיני בן 13 דוקר ילד בן 13 ישראלי בירושלים. אלה ימים קשים לשיחה רגועה על רבין. שיחה על רבין היא לא שיחה על העבר - 20 שנה וממשיכים לספור - היא שיחה על ההווה הנוכח מאוד בשיחה.
ואינדיק אומר: ״מה רבין היה עושה, לא יודע, אם זה מה שאתה מתכוון לשאול אותי״.