ארדואן עצמו החל את דרכו כראש ממשלה בסדרת התנצלויות, שבעזרתן קיווה להקל על ארצו להיכנס לאיחוד האירופי. הוא התנצל בפני העם הארמני ובפני העם הכורדי - שתי התנצלויות שהתקבלו בהסתייגות רבה, מה גם שכעבור זמן התברר שפיוס וסובלנות אינם בדיוק מהתכונות האופייניות לו.
לעומת זאת, לדברי ד"ר אורקיבי, "בעיני הציבור התנצלות נתפסת כדבר חשוב, אצילי ונכון לעשותו. סוג של חובה מוסרית. התנצלות נועדה גם לנקות את האווירה, ליישר את ההדורים ולהמשיך בחיים בצורה תקינה, ולכן אנו רואים בהתנצלות סוג של מעשה אצילי ברוח התפיסה ביהדות של 'מודה ועוזב ירוחם'. פוליטיקאי או כל אדם שמתנצל נתפס כמי שמוכן למחול על כבודו ולהכיר בעוולה. אצל פוליטיקאים, עד שאתה מתנצל על דברים שאמרת - יש חשבון לא סגור, כמו במקרה של ליברמן ונתניהו".
להבדיל מכוחן של התנצלויות אלו, ד"ר קמפף סבור כי בסופו של דבר, בהתנצלותו בפני נתניהו, ליברמן פעל בתוך כללי הקלחת של הביצה הפוליטית שלנו. "אם אתה מסתכל על ביצה כמערכת אקולוגית, ליברמן משחק לפי כללי הביצה".
התרעות פיקוד העורף