נשיא המדינה סיפר על הדרך שעשה שמעון פרס: "'בן אמוץ', היה שם העט בו בחרת כבר כנער, כשמו של הנביא ישעיהו איש החזון. אלא שאתה היית לא רק איש החזון, אלא גם איש המעש. כמוך, גם אני נולדתי לתנועה הציונית באותן שנים מכריעות שבין החזון להגשמה. זכיתי לצפות בך בהשתאות, כשותף לבנייתה של מדינת ישראל, מהמסד עד לטפחות. עבור שנינו מדינת ישראל לעולם לא תהיה מובנת מאליה. אבל הרבה בזכותך שמעון, עבור בנינו ובנותינו, עבור ידידינו, וכן גם עבור יריבנו, מדינת ישראל היא עובדה שאין עליה עוררין. הייתה בך היכולת הנדירה שמעון, להגות רעיון שנראה אז בלתי נתפס ולהוציא אותו אל הפועל.
ריבלין הוסיף: "עיניך הרחיקו ראות, בעוד רגליך פוסעות מרחקים אדירים על ציר ההיסטוריה הציונית והיהודית. פסיעותיך כיוונו תמיד מעלה מעלה, כמו מטפס הרים מיומן התוקע יתד, ורק אז מעפיל בדרך לפסגה. כך חיית את חייך. קודם היית חולם ורק כשיכולת ממש לראות במחשבתך את מדינת ישראל ניצבת על פסגת היעד החדש- רק אז היית מתחיל את הטיפוס אליו ומושך את כולנו איתך אל עבר היעד".
נשיא המדינה הוסיף כי פרס היה איש הציבור שכיהן בהכי הרבה משרדים: "שמעון יקירי, היית היחיד בתולדות מדינת ישראל שכיהן בשלושת התפקידים הבכירים בממשלת ישראל, שר החוץ, שר הביטחון ושר האוצר. אתה היחיד שכיהן כראש ממשלה וכנשיא. לא אפריז אם אומר שיותר משהתברכת אתה להיות נשיאה של אומה אדירה זאת, התברכה אומה זאת שאתה היית נשיאה. בכל אלה היית לנו לראש אבל יותר מכל, אדוני וידידי, היית לנו ללב, לב שאהב את העם, הארץ והמדינה. לב שאהב את אנשיה, לב שדאג להם, לב רחב, לב גדול. האמונה העיקשת שלך באדם, באנשים הטובים, בניצחון הקדמה על הבערות, בניצחון התקווה על הפחד, הייתה מעיין הנעורים הנצחי שלך ובזכותה, היית מעיין הנעורים הנצחי של כולנו. האיש שחשבנו שגם הזמן לא יעצור".
ריבלין הוסיף: "מי כמוך ידע כמה כבד הוא מחיר התמימות, ואולם, מי כמוך האמין שכבד ממנו מחיר הבינוניות וקטנות האמונה. שמעון, אודה ולא אבוש, ערב ראש השנה על מפתן קברך בחלקת גדולי האומה, גם סליחה צריך לבקש ממך. גם סליחה נבקש ממך. מותר היה לחלוק עליך, למתנגדים הייתה החובה להביע דעתם, אבל היו שנים, בהן נחצו קווים אדומים בין יריבות אידאולוגית לאמירות ומעשים שמקומם לא יכירם. אתה תמיד עשית את מה שהאמנת בכל ליבך שהוא הדבר הטוב ביותר לעם אותו שרתּ. כנשיא, היית לנו למליץ יושר. לימדת רבים בעולם לאהוב את מדינת ישראל וגם אותנו לימדת לאהוב את עצמנו, לא לדבר סרה, לראות את הטוב והיפה".
לסיום, אמר ריבלין: "זהו יום עצוב שמעון, זהו יום עצוב. מסע החלומות שלך שהחל בוישניבה שבפולין, מגיע לסיומו בירושלים בירתנו, גם היא, חלום שהפך למציאות. מותך הוא אובדן אישי ולאומי אדיר כפי שהוא חותַם של עידן, תום עידן הנפילים, שסיפור חייהם הוא סיפור דברי ימיה של התנועה הציונית ומדינת ישראל. זו התחושה העמוקה שלנו היום. תחושה שתם פרק בחייה של אומה, תם פרק בחיינו. הפרידה שלנו ממך, היא גם פרידה שלנו מעצמנו. כשאנו רואים את מנהיגי העולם, ידידינו מקרוב ומרחוק, אשר הגיעו לכאן לחלוק לך כבוד אחרון, אנו מבינים שלא רק כאן אלא בעולם כולו יתגעגעו אליך. ואנחנו, כולנו, כבר מתגעגעים".
"היה שלום, שמעון. האיש שדרכיו דרכי נעם וכל נתיבותיו שלום. נוח בשלום על משכבך והיה מליץ יושר לעם ישראל אותו אהבת כל כך".'כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז, כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז'.היה שלום, אדונִי הנשיא".
התרעות פיקוד העורף