"אולי מבלי שנרגיש, מדינת ישראל נמצאת כיום במצב חירום. דעו לכם ששנת 2017 אמורה להיות השנה שבה נמצא את עצמנו בעמדה של התגוננות במציאות בינלאומית לא אוהדת במיוחד בעקבות כנס בנושא המזרח התיכון שעומד להיערך בפריז. זאת לא השערה. אני משמיע את דברי ההתרעה שלי על סמך שיחה עם שישה מחברי האסיפה הלאומית הצרפתית. הם דורשים שניסוג תוך שנה–שנתיים לגבולות 67' עם תיקונים קלים".
כמו מוכיח בשער, מצלצל עורך הדין משה שחל בפעמוני האזעקה. 18 שנה אחרי פרישתו מהפוליטיקה, היא ממשיכה לבעור בעצמותיו. במשרד עורכי הדין הציורי, בלב תל אביב, שבו פועל השר וחבר הכנסת לשעבר, הוא איננו מרשה לעצמו ליהנות ממנוחת הלוחם וממשיך לטוות מהלכים, ורבים מהם מתנהלים במפלגת העבודה, ביתו הפוליטי מאז ומעולם.
מנקודת המבט שלו, יסודות הבית הזה מתערערים. שיחות הרצוג–נתניהו קוממו אותו מאוד. את אי הנחת מכך לא שמר לעצמו. "הזמנתי את בוז'י לארוחת צהריים, שבה אמרתי לו כל מה שאני חושב על העניין", מספר הפרקליט בעל ההופעה המטופחת. "לדעתי, אין לרוץ לזרועות ביבי בכל מחיר, ובוז'י נבחר להיות אופוזיציה לא פחות מאשר שר. הסברתי לו שנכונות נתניהו, כביכול, לתהליך מדיני, איננה מהווה צידוק לכניסת העבודה לממשלתו. הזכרתי לו את חוסר העקביות אצל ביבי, שרמת הדיוק בדבריו, אם להגיד את זה יפה, מוטלת בספק. נתניהו איננו רוצה תהליך מדיני. מה שחשוב לו זה לשמור על מעמדו כראש הממשלה, והוא מבין שאם ילך על תהליך כזה, יאבד את תמיכת לפחות שליש מהסיעה שלו. כבר היה מי שעשה לנו תרגיל כזה. לאחר שהוא שאל אם אהיה מוכן לעזור לו להכין את המפלגה לאופוזיציה, פתאום אהוד ברק הצטרף לממשלת נתניהו. מפלגת העבודה התרסקה והוא גמר איתי".
שחל זוכר ימים אחרים במפלגת העבודה: "ארבעה ימים דנו גדולי הדור בסוגיה: האם הבאת עובדים מהשטחים תהרוס את המבנה החברתי במדינת ישראל. ספר לי אתה מתי היה באחרונה דיון אידיאולוגי במפלגה. אני פסימי לגבי עתיד העבודה ורוצה שינוי. אם מפלגת העבודה לא תתעשת ותחזור לעצמה, אין סיכוי שהיא תגיע בבחירות הבאות ל–24 מנדטים כפי שיש לה היום. רק חריש עמוק יחזיר את אמון הציבור בנו כתנועה פוליטית. בינתיים המצב נעשה גרוע מיום ליום. אני מציע למנות לראשות המפלגה אחד מאנשי ההנהגה הוותיקה שלה, והוא שיכין אותה לבחירות בלי להתמודד בעצמו. חצי שנה לפניהן ייבחר מועמד המפלגה לראשות הממשלה. העברתי את ההצעה לחברי הסיעה שלנו בכנסת וקיבלתי הודעות תמיכה מרובם. הראשונה שתמכה הייתה שלי יחימוביץ', שכיו"רית לא הייתי בעדה לאחר שהזניחה את הנושא המדיני".
במהלך הקריירה הפוליטית ארוכת השנים שלו, מילא לא מעט תפקידים בכירים, בהם שר המשטרה, שר האנרגיה והתשתיות, שר התקשורת והשר לביטחון הפנים. מועמד לראשות הממשלה מעולם לא היה, אף שבאביב 1995, בעודו שר המשטרה, הצהיר בראיון טלוויזיוני שהוא רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה אחרי שראש הממשלה דאז, יצחק רבין, יסיים את תפקידו. "'הבט ימינה, הבט שמאלה ותבין שאתה מיד אחרַי', אמר לי רבין", שחל משחזר. "לו היה נשאר בחיים ופורש, הייתי מתמודד אחריו. הרצח שינה הכל וגם זעזע את יסודות המפלגה".
כשהוא נושא את השם מוריס פתאל, עלה שחל ארצה מעיראק כנער עם משפחתו מרובת הילדים היישר למעברת אשקלון. לאחר הצבא, שלחה אותו מפא"י של אז לחיפה האדומה. הוא למד באוניברסיטה שבעיר כלכלה ומדעי המדינה - וחלם פוליטיקה. "כמי שבא מרקע דתי, כששמעתי את בן–גוריון נואם ומצטט מהתנ"ך, בשבילי הוא היה כמו אחד מהנביאים", אומר שחל. "בעקבותיו הלכתי אל הפוליטיקה".
עד מהרה התוודע להפכפכות שלה. כעוזרו של ראש העיר המיתולוגי של חיפה, אבא חושי, נשלח ב–1959 לוואדי סאליב, לאחר המהומות, כדי להבטיח לתושבי שכונת המצוקה גדולות ונצורות. "שולחי לא קיימו את ההבטחות", הוא מוחה. "חשבתי שאני משתגע והרגשתי שעולמי כמעט התמוטט עלי".
שחל לא השתגע. הוא דחה הצעה לעבור למשפחתו העשירה בבריטניה ולהשתלב בעסקיה. במקום זאת למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, כיהן במועצת פועלי חיפה, היה חבר מועצת העיר וב–71' נכנס לכנסת השביעית מהמקום ה–57 ברשימת המערך (אז היה לה מספר שיא של 56 מנדטים) במקום מרדכי עופר, ממנהלי אגד, שנפטר. "בבת אחת השתנה לי העולם", נזכר שחל, "אבל מתוך לימודי המשפטים באתי מוכן לכנסת. עד היום אני גאה על חוק פיצויי פיטורין, שהיה החוק הראשון שהעברתי בכנסת. וגם על חוק דמי מחלה ועל חוק הבטחת הכנסה. בסך הכל העברתי 44 חוקים, רובם בתחום החברתי, אך גם את חוק המפלגות, שעליו עבדתי שמונה שנים. מתישהו הפסקתי את שטף החוקים, כשהיו במפלגה כאלה שהבהירו לי שאם אמשיך בקצב הזה, לא אהיה בכנסת הבאה".
שחל כיהן בכנסת 27 שנה. לדבריו, ב–78' הוא היה הגורם לבחירתו של יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל. "ניצלתי הזדמנות", הוא משחזר. "ראש הממשלה מנחם בגין הסתבך עם ההצעה למנות לתפקיד את המדען האלמוני יצחק שוה. ד"ר אלימלך רימלט, מראשי הליכוד מטעם הליברלים, חשק בתפקיד, אך הבהרתי לו שזה לא יקרה בגלל היותו מוקצה מבחינת הדתיים והצעתי את נבון, שבצעירותו היה קצת באצ"ל. יחיאל קדישאי סידר לי פגישה עם הבוס שלו, בגין וכל השאר היסטוריה".
בבחירות לכנסת ה–11, ב–1984, נוצר שוויון בין שתי המפלגות הגדולות. "אני ניסחתי את הסכם הרוטציה והמצאתי את הקבינט", מעיד שחל. "מתוך חשש שמי מהן תצרף אליה את אחת הסיעות הקטנות ותפר את האיזון, הצעתי גוף–על בממשלה, שבו יישמר השוויון בכל מקרה. קראתי לו 'קבינט'".
חוסר הניסיון לא הפריע לשחל, שכיהן בתפקיד למעלה משבע שנים בארבע ממשלות שונות, להנהיג רפורמה מרחיקת לכת בתחום הדלק, מהגדולות במשק. לדעתו של שחל, ההחמצה הגדולה של שנות ה–80 ושל ממשלת האחדות הלאומית הייתה הסכם לונדון, בין המלך חוסיין לבין שר החוץ פרס. "זה היה ההסכם הטוב ביותר שישראל יכלה להשיג ואיתו ניתן היה כבר אז להגיע לשלום במזרח התיכון ולשנות את כל התמונה באזור", הוא קובע. "ראש הממשלה שמיר טרפד את מימוש ההסכם בלי התנגדות מצד שר הביטחון רבין. חוסיין התאכזב מאיתנו קשות והתנתק מהגדה".
לאחר פסק זמן של שנתיים, שבמהלכן חזר לפעול כעורך דין לצד פעילותו בכנסת, בחירות 92' החזירו את שחל לממשלה. בדרך אליה למד עוד פרק בהלכות פוליטיקה: "לקראת ההתמודדות החוזרת ונשנית עם פרס על הנהגת העבודה הזמין אותי רבין לארוחת צהריים במסעדת 'אולימפיה', תוך שהוא קובע שהוא ישלם. ניחשתי שלא מצפה לי ארוחת חינם. באותה ארוחה הציע לי רבין לעבור מתמיכה בפרס לתמיכה בו. זה לא הצליח לו. אמרתי לרבין שגם אם יש לי הרגשה שפרס יפסיד, מטעמי חברות איתו לא אחליף צד. 'פרס לא יזכור לך את זה', הזהיר אותי רבין. 'אין לי אשליות', השבתי לו. כשרבין הרכיב את הממשלה שלו עם 'אני אחליט ואני אנווט', פרס ביקש ממני שאפעיל על רבין את כל קסמי כדי שהוא יקבל את תיק החוץ. מסתבר שהוא לא נזקק לתיווך שלי. רבין אכן לא ממש היה מעוניין בפרס כשר החוץ אבל משיקולים שלו, נענה לו. יצוין שככל שהשניים למדו לעבוד יחד, העוינות ביניהם נותרה בעינה. לא אשכח איך שבוע לפני הרצח פרס התלונן בפני למה רבין צריך להיות הן ראש הממשלה והן שר הביטחון".
לטענת שחל, כמעט הביא בתקופה ההיא את השלום. הוא מספר שלאחר שפורסמו בעיתון דבריו שניתן להגיע עם סוריה להסכם שלום דומה לזה שנחתם עם מצרים, התקשר אליו מוחמד בסיוני, השגריר המצרי בישראל ואמר לו - "הראיס רוצה לראות אותך". הוא מציין שלהפתעתו רבין אישר לו את הנסיעה "בתנאי שתגיד שזאת עמדתך האישית".
"יצאתי לקהיר במסווה של השתתפות בכנס של האו"ם על פעילות נגד פשע בינלאומי וככיסוי נאמתי להם נאום יפה בערבית", מעיד שחל ונזכר כיצד הנשיא מובארק קידם אותו עם שכפ"ץ לארוחת צהריים בארבע עיניים ו"עם סקרנות של ילד פתח מולי מתנה יפה שהבאתי לו והראה אותה בנוכחותי לאשתו, סוזן".
לאחר שהנשיא חזר בפניו על המנטרה, שאל לישראל להחזיר לסורים שעל אחד יותר ממה שהחזירה למצרים, מספר שחל: "אז הוא השאיר אותי לבד בחדר וניגש לחדר הסמוך. משם שמעתי אותו אומר לנשיא סוריה חאפז אל–אסד, שיושב אצלו שר ישראלי, דובר ערבית 'אחסן מיני', כלומר יותר טוב ממנו. 'אני שולח אותו אליך, אבל דיר באלק, אפילו לא סנטימטר יותר!'. כשחזר לחדר, שאל אם אהיה מוכן לנסוע לדמשק ולהיפגש עם אסד או עם שר החוץ שלו, פארוק א–שרע. 'אני בפקודה שלך', השבתי לו".
ב–4 בנובמבר 1995 נכח שחל בעצרת השלום, שבסיומה נרצח ראש הממשלה. "עם 39 מעלות חום הייתי כשר המשטרה עם השוטרים בצד ולא עליתי לשיר", הוא מספר. "חששנו מפיגוע של חמאס, ולכן תגברנו את השמירה על אנשי שמאל, שחשבנו שהם בסיכון. הכל עלול היה לקרות. הרי נמצאו על הר הבית שני קילוגרמים של חומר נפץ שלא התפוצץ. כשהצעתי להגביר את השמירה על רבין, שילווה לכל מקום על ידי חמישה שוטרי יס"מ, רבין מחה שזה ינתק אותו מהעם. הוא גם סירב ללבוש את אפוד המגן שהכינו לו. 'זה לא נוח לי', טען".
לאחר ההתנקשות, מיהר השר שחל לבית החולים איכילוב. "נגלה לי מראה מזעזע", הוא משחזר. "אדם שהכרתי שנים ועבדתי איתו, זקוף קומה ופעלתן, שכב מולי נטול רוח חיים, כשחולצתו הפרומה מוכתמת בדם. משם עברתי עם מפכ"ל המשטרה דאז, אסף חפץ, ועם מפקד מחוז תל אביב דאז, ניצב גבי לסט, למקום שבו נחקר הרוצח יגאל עמיר חקירה ראשונית. כששמעתי במו אוזני את המנוול, שעדיין לא ידע שרבין כבר לא בחיים, מביע את צערו על שלא הצליח להרוג את ראש הממשלה, זינקתי ממקומי כדי לפגוע בו, דבר שמעולם לא עשיתי קודם לכן. אני לא יודע מה הייתי עושה לו, אלמלא גבי לסט תפס אותי".
את הדרך ללוויה הממלכתית עשה בחברתו של נשיא מצרים מובארק. "בנסיעה הוא אמר לי, 'תמיד אמרתם שאתם לא כמונו ונתתם להבין שאתם הדמוקרטיה הכי חזקה בעולם. אבל רצח רבין הביא אתכם למצב שאתם כמונו - כשלא מסכימים, קמים ורוצחים את המנהיג'", מספר שחל.
שנים אחר כך, כשפרס עזב את מפלגת העבודה בשנת 2005 והצטרף לקדימה, הציעו אנשיו של פרס לשחל לבוא איתו. "אמרתי לו שמפלגה היא לא בגד שניתן להחליף", הוא מספר, "והוספתי - 'בן–גוריון היה מתהפך בקברו לו היה יודע שאתה הולך להקים מפלגה עם שרון'. מאז היחסים בינינו התקררו. אף שהייתי מאנשיו, הוא לא יוצא טוב בספר 'מאחורי הקלעים', שכתבתי ועוד לא פרסמתי; רבין - כן. אומנם אי אפשר היה לדבר איתו על שפינוזה, אבל הוא הפגין יושרה אישית עמוקה מאוד. לא הייתי אומר שזה היה חסר לפרס, אך הוא נהג יותר כפוליטיקאי. לא הייתה לי כוונה לבוא חשבון עם איש, אבל כתבתי את האמת".
שחל מספר גם על הזדמנות היסטורית, שנקרתה בדרכו של אולמרט, והתפספסה. "בעקבות היוזמה הסעודית, השתתפתי בכנס בינלאומי גדול שאירח במדריד קרלוס מלך ספרד, ובעקבותיו עלתה הצעה שראש ממשלת ישראל ינאם בכנס של הליגה הערבית, כפי שסאדאת נאם בשעתו בכנסת - ובכך יעשה היסטוריה", מספר שחל. "'אתן לך תשובה', אמר אולמרט, שאשתו, עליזה, היא ליטאית, כמו אשתי, שרה - והן ידידות. בינתיים אולמרט קיבל רגליים קרות, הנושא התעכב וכשפרצה פרשת טלנסקי, ירד מהפרק והכל הלך לאיבוד".
התרעות פיקוד העורף