עוד בטרם נחלק מנדטים ונתרחש תרחישים, הבשורה הרעה לראש הממשלה היא העובדה שהציבור הפסיק לקנות ממנו את ספין ה"לא יהיה כלום כי אין כלום".
השאלה המתבקשת הראשונה הייתה מי הכי ראוי לרשת את מקומו. 21% תומכים בלפיד, 12% בבנט, 7% בגדעון סער ו־6% בבוגי יעלון. לפיד מבסס את מקומו כטוען הראשי לכתר. 11% מאנשי הימין תומכים בו, שזו סנונית מעודדת שלפיד מקווה לעודד עוד יותר בהמשך. בנט שבר את תקרת הזכוכית והוא מועמד לגיטימי, אם כי בניגוד ללפיד, התמיכה בו מגוונת פחות ואין לו כמעט תומכים בשמאל.
הקרב בתוך הליכוד מרתק אף יותר: בקרב הציבור הכללי מוביל סער עם 18% מרשימים, אחריו יעלון וארדן עם 10% כל אחד, ובמקום הרביעי כחלון עם 9%. ההישג של סער מרשים בהתחשב בעובדה שהוא כבר שנתיים וחצי מחוץ לעניינים. בקרב הקהל הליכודי ארדן מוביל, עם סער במקום השני, כץ ומירי רגב (!) במקום השלישי, עם 10% כל אחד. כחלון (7%) ושטייניץ (6%) עם תוצאה סבירה.
הניסיון האחרון שערכנו בסקר הזה, ואנו מודים שהוא מפתיע, זה נפתלי בנט בראשות הליכוד. ובכן, 29 מנדטים, וניצחון על לפיד שמביא 27. יחד עם זאת, המנדטים שמוסיף בנט לליכוד מגיעים מהבית היהודי, כך שהבנק הכללי לא מושפע.
השורה התחתונה: לפיד ממשיך להוביל בהפרש של כ־3 מנדטים, החלוקה בין ימין לשמאל לא משתנה, שוברי השוויון ומשני המשחק (game changers) יכולים להיות אשכנזי (בעבודה) או יעלון (אצל לפיד או במפלגה עצמאית). ההערכה היא כי השפעות החקירות הפליליות והפרסומים השונים בעניין נתניהו עוד לא הבשילו לחלוטין בסקר הזה. כרגע רב הנסתר על הנגלה וגם המערכת הפוליטית רחוקה מלהתייצב, כך שהסקר יכול ללמד אותנו על מגמות בלבד.
התרעות פיקוד העורף