"אתם מכירים את חוק ההסדרה שעומד להיחקק", אמר הורוביץ. "אחרי שייחקק החוק ובג"צ יאשר אותו, אנחנו (בעמונה) חוקיים, מקום חוקי לגמרי. אם הוא היה נחקק אתמול, אז הנה אנחנו חוקיים. למה אתם מפנים אותנו אם אנחנו חוקיים? מקום באותו מעמד משפטי כמו עמונה לא היה מפונה. מה לעשות שהממשלה איחרה עם החוק. ההיגיון והצדק עם החוק הזה. כל מי שמכיר פה את הנתונים יודע שבמקום הזה יש צדק והגיון. אין פה גזל ושום השתלטות, אין פה כלום".
"בהחלט כן", השיב הורוביץ, "הם לא שווים כלום. שקרנים מדופלמים עם תעודות. לא האמנתי בהם מהרגע הראשון. הם שקרנים בכל הדרך שלהם. הם מציגים את עצמם כאנשי ימין, שארץ ישראל מעניינת אותם, ובסופו של דבר הם נכנעים לתכתיבים שנותנים להם בלי לעשות כלום. הם היו צריכים להפיל את הממשלה, ולהילחם עד טיפת הדם האחרונה שחוק ההסדרה יעבור, כולל סעיף 7. והם לא עשו את זה. והתירוצים לא נגמרים".
"בנט אומר שהוא כפוף לביבי. ביבי אומר שהוא כפוף לאובמה. אובמה אומר אני כפוף לאנא עארף. זה לא נגמר. צריך לבוא בן אדם שעושה את מה שנכון. שאומר אני עושה את מה שצריך ולא מתכופף בפני אף אחד. וזה מה שהם הצהירו שהם והם לא כאלה. הם אנשים קטנים שלא שווים כלום".
הורוביץ תיאר את תחושותיו: "עצוב מאוד מאוד. כאב שאי אפשר לתאר. זה לא רק בית וקירות. זה המקום, האנשים, הקהילה, הילדים, שהם כולם פה ביחד. זה המוסדות כאן. זה כמו לקחת משפחה ולפרק אותה. זה לא לקחת סתם בן אדם מבית. אני שמתי במכונית את אלבומי התמונות שלנו, כמה דברי ערך, בגדים וכמה דברים שימושיים, לא מעבר לזה. שמתי במכונית ואני ממתין ליציאה.
"כרגע אני כלוא בתוך עמונה בבית של חבר, כי השביל חסום. הילדים שלי נמצאים בעופרה, אין להם לא אבא ולא אמא, כי אשתי בחו"ל. כך שאני כלוא פה ומחכה לצאת. אני לא רוצה להתפנות, חס וחלילה, מאלצים אותי להתפנות, אז אין לי שום ברירה. אני לא מעוניין לעזוב את המקום, מכריחים אותי. יש אנשים שבוחרים להיאבק פיזית, אקטיבית או פאסיבית, ואני בוחר לצאת ברגליים, זה לא נקרא שאני מתפנה מרצון. אני אצא מכאן ברגל או במכונית ברגע שהשביל ייפתח. אמן שאיש לא ייפגע".
התרעות פיקוד העורף