מעצרו של לפשין התבצע לאחר שכתב בחודשים האחרונים בבלוג שלו כמה פוסטים ביקורתיים בשפה הרוסית נגד אזרבייג'ן ונשיאה אילהאם אלייב. בין היתר, לפשין הביע תמיכה בארמניה בסכסוך הקיים בינה לבין אזרבייג’ן על חבל הארץ נגורנו־קרבאך. לפשין חשוד בעבירה על שני סעיפים של החוק הפלילי של אזרבייג'ן: זה האוסר קריאה פומבית לפגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של אזרבייג'ן או תמיכה בפגיעה כזאת, וזה האוסר חציית הגבול המדיני של אזרבייג'ן ללא המסמכים הנדרשים או שלא במעבר גבול. כל אחת מהעבירות הללו עלולה לגרור חמש עד שמונה שנות מאסר.
לפשין (40) נולד במוסקבה, עלה לארץ לפני יותר מ־20 שנה ואף שירת בצה"ל. אמו מתגוררת בחיפה. יש לו אזרחות ישראלית, רוסית ואוקראינית. זה כמה שנים הוא כותב בלוג ברוסית, שבו הוא מתעד את טיוליו ברחבי העולם וכותב על מדינות שונות שבהן ביקר. בדצמבר האחרון הגיעו לפשין ואשתו למינסק, וזמן קצר לאחר מכן הוא כבר נעצר, כאמור, לבקשת שלטונות אזרבייג'ן.
“סשה מטייל בעולם כבר למעלה מ־20 שנה וכותב על חוויותיו בבלוג שלו, שממנו הוא מתפרנס בצנעה”, מספרת כעת אחותו יוליה (34), תושבת חולון. “הוא ביקר כבר בלמעלה מ־120 מדינות ברחבי העולם. בכל פעם שהוא חזר ממדינה כזו או אחרת, הוא לא הפסיק לספר על מה שראה וחווה. אפשר להקשיב לסשה חולק את החוויות שלו במשך שעות".
"בשנים 2011־2012 ביקר סשה בחבל נגורנו־קרבאך, שנחשב אזור במחלוקת בין ארמניה לאזרבייג’ן. הוא הביע בבלוג שלו את דעתו, תמך בטענתה של ארמניה לשטח והעביר ביקורת על נשיא אזרבייג’ן. חשוב לציין כי סשה מעולם לא העביר ביקורת על העם האזרי ולא פעם כתב עד כמה האזרים הם אנשים חמים ושהמדינה שלהם יפה. לנוכח דברי הביקורת שכתב והביקור שלו בנגורנו־קרבאך, ביקור שנעשה ללא קבלת אישור מראש, הוכנס סשה לרשימה השחורה של אזרבייג’ן. ברשימה הזאת יש מאות אנשים, רובם עיתונאים. מאחר שבלרוס לא הייתה מעוניינת להישאר בין הפטיש לסדן, היא הפעילה כוח פיזי ונפשי על סשה, כדי שיסכים להיות מוסגר לאזרבייג’ן ללא הליך משפטי. סשה סירב, ובקשתו נדחתה מערכאה לערכאה עד שנדחתה באופן סופי לפני כשבוע. אז סשה הוסגר לאזרבייג׳ן, שם הורד מהמטוס על ידי כוחות ביטחון חמושים ורעולי פנים”.
מעצרו של לפשין בוצע כיממה לאחר סיום ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באזרבייג'ן, מדינה מוסלמית שיעית, שבאורח יוצא דופן שומרת על יחסים טובים עם ישראל ונוהגת לקנות ממנה נשק. כזכור, הביקור ההוא, שנחשב מוצלח במיוחד, הסתיים בשיתוף פעולה והסכמי סחר ביטחוניים בסך מיליארדי שקלים בין שתי המדינות. "הרי לכם דוגמה למוסלמים ויהודים הפועלים יחד כדי להבטיח עתיד טוב יותר למען שני הצדדים", התגאה נתניהו בסיומו.
אלא שכעת פרשת לפשין מעמידה את משרד החוץ במבוכה רבה עקב הרגישות הרבה שלה והרצון לשמור על היחסים הטובים עם האזרים. לטענת יוליה לפשין, הטיפול הישראלי בפרשה לוקה בחסר. “בכל הנוגע לטיפול במקרה של סשה קשה להגיד שהטיפול היה משביע רצון”, היא אומרת. “ייתכן מאוד שמאחורי הקלעים דברים קרו ועדיין קורים, אבל אין לנו שום מושג מה מתרחש שם. עד כה התגובות הרשמיות שקיבלנו היו בעיקר ‘יהיה טוב’ או ‘זה בטיפול’. לשמחתנו, מאז שסשה עבר לבאקו, הקונסולית שם נמצאת איתנו בקשר רציף. אנחנו מאוד מעריכים את פועלה למען סשה”.
“האכזבה הגדולה ביותר עד כה היא שמדינת ישראל עדיין לא הוציאה תגובה רשמית בנוגע לסשה. אנחנו מצפים מראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו, משר הביטחון אביגדור ליברמן ומשר התפוצות נפתלי בנט לצאת בהצהרה שישראל שייכת למשפחת המדינות שמכבדות את חופש הביטוי והדעה, ושלא ייתנו להשליך יהודי לכלא על לא עוול בכפו. אנחנו מבקשים שייעתרו לבקשתנו להיפגש איתם. אנחנו מתחננים שיעזרו לנו להחזיר את סשה הביתה בשלום במהרה”.
“סשה לא פשע, לא שיחד, לא אנס, לא גנב, לא רצח. הוא יושב במעצר כבר למעלה מחודשיים על זה שכתב את דעתו באינטרנט. אנחנו חוששים עד מאוד שבתום משפט מהיר הוא יושלך לכלא לשנים רבות על לא עוול בכפו”.
“כולנו מאוד מודאגים וחוששים מהעתיד לבוא. אמא שלי שוהה בבאקו ונמצאת בקשר עם הגורמים הרלוונטיים שם. כולנו מקווים לחדשות טובות”.
לדבריה של אחותו, ללפשין יש זיקה חזקה למדינת ישראל. “אחרי שביקר בכל חור אפשרי כמעט, סשה לא הפסיק להגיד עד כמה ישראל היא מקום מיוחד, גן עדן של ממש לעומת מה שקורה שם בחוץ”, היא אומרת. “הוא תמיד אמר שאין לנו, היהודים, על מה להתלונן. זו הארץ שלנו, ואנחנו צריכים להגיד תודה כל יום על מה שיש לנו כאן”.
נגורנו־קרבאך הוא חבל ששטחו הוא 20% משטח אזרבייג'ן, ושרוב אוכלוסייתו ארמנית. ב־1991, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, הכריז החבל על עצמאות, מה שהביא לפרוץ מלחמה על החבל בין אזרבייג'ן לארמניה. המלחמה הסתיימה ב־1994 בניצחון הארמנים. אלא שממשלת אזרבייג'ן רואה בחבל שטח אזרי שנמצא בכיבוש ארמני. לפי החוק באזרבייג'ן, חל איסור לבקר בנגורנו־קרבאך ללא קבלת אישור מוקדם מהשלטונות בבאקו.
המחלוקת הנפיצה על חבל הארץ הזה מעסיקה רבים, שחלקם דווקא תומכים בצד האזרי. “אני עוקבת הרבה שנים אחרי הסוגיה של נגורנו־קרבאך”, מספרת אילה בלחנובה, עיתונאית ישראלית ותיקה ממוצא אזרי, היושבת דרך קבע במוסקבה. “זה ברור לי שלא מדובר כאן רק בסיפוח של אדמות, כמו שיכולים לחשוב אנשים ממדינות אחרות, אלא מדובר כאן בטבח של אלפי אזרחים אזרים. טבח של ילדים יתומים. ילדים שנורו ישירות בפנים. נגורנו־קרבאך היא השואה האזרית. השואה הזאת מוכחשת על ידי מדינות אירופיות רבות, אך אזרבייג'ן מגנה כל מי שמנסה להכחיש את מה שנעשה שם. מי שנוקט התנהגות כזאת של הכחשה, כמו לפשין, חייב לדעת שמה שהוא עושה הוא מעשה נואל ומדובר בהתנהגות פרובוקטיבית מצדו. מה שקורה ללפשין הוא תגובה ישירה של השלטונות להתנהגות נפשעת ולא מוסרית של אזרחים זרים".
במשרד החוץ בחרו לא להגיב.
התרעות פיקוד העורף