פסטורליה בשוהם. בעל הבית סיים זה עתה במטבח את הכנת הדגים לליל הסדר. על הפרק: דג אמנון בפלפל אדום, חריף אש. טברייני נשאר טברייני, אלא מה? הוא מנגב את ידיו ועובר לבשל משהו אחר. כשהארנב המשפחתי העונה לשם נבי מתרוצץ בין רגליו לצלילי קונצרט ציוצי הציפורים ברקע, הוא מתמסר להשלמת ציור ססגוני שמחכה לו על הכן במרפסת הגינה שבעורפו של הבית.
צייר, זה מה שנהיית? אני שואל אותו בטרם יירה אש לכל הכיוונים. "זה מה שיצא לי מהמשטרה", הוא משיב בקולו העמוק וצוחק. "שם אתה צריך לצייר לפני הנחקרים כל מיני מציאויות כשאתה חוקר אותם. זה היה ציור מסוג אחר. כשנפרדו ממני במשטרה, לפני קצת יותר מעשור, המזכירה שלי הציגה שרבוטים שלי שאספה".
"המשטרה והפוליטיקה, שבה שוטטתי מעט, הן שתי מערכות המהוות אנטיתזה לרוח האמנות. במקום של שחור־לבן הן די מסרסות את מי שנוטה לכך. שנתיים אחרי שפשטתי את המדים, נכנסתי בלי כוונה לסיפור. 'תבוא, מה אכפת לך?', הציעה לי קצינה שהשתחררה אף היא והזמינה אותי לסטודיו שציירה בו".
"מה כבר יכולתי להפסיד? הגם שמימי לא נגעתי בצבע. בלי ללמוד ברצינות את העניין, נכנסתי אליו מהר מאוד. ככה התפתחה אצלי קריירה חדשה, מה שדי הבהיל אותי בהתחלה, כי העיסוק בציור שאב אותי לגמרי - משהו שהוא לא זר לי. יש לי אח בטבריה, אורי מזר, שמצייר מדהים. הוא די עודד אותי להצטרף. במאי נצא בתערוכה משותפת".
"הכל מהדמיון. אני נותן לו לזרום, ועם כתמי הצבע אני הולך הלאה, בלי לדעת מה יצא בסוף. בדרך כלל הציורים הצבעוניים והפרחוניים שלי עומדים קצת בסתירה לאופן שבו נתפסתי בציבור, בחליפה שלבשתי בחיי הקודמים. נראה לי שהמצאתי את עצמי מחדש".
"לגמרי! ואני אומר את זה בצער רב. כשהייתי ראש אגף החקירות הופנו נגדנו טענות והאשמות. אני מזכיר לך שקראו לנו 'כנופיית אנשי החוק'. הטיחו בנו שנתנו טיפול יתר לנושא, אז אנחנו עפנו משם בצונמי גדול".
אחת החקירות המפורסמות של מזרחי עלתה לו בקריירה. בשנים 98'־99' ניהלה היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות של המשטרה, בפיקודו, חקירה נגד אביגדור ליברמן. בשנת 2000, כשהיה ראש אגף החקירות והמודיעין, נפתחה נגד מזרחי עצמו חקירת מח"ש בחשד שהשתמש בהאזנות סתר לא חוקיות בפרשה זו. ב־2004 הוא הודח מתפקידו, אך לא התבקש לפרוש מהמשטרה.
"המילה 'רדפת' לא מדויקת כאן. הבעיה היא שכאשר אין כתב אישום, משפט או כלא, אז כאילו לא קרה כלום. אומנם בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום, אבל הפרשה הזאת הייתה צריכה לעורר חרדה בכל מדינה מתוקנת. אבל במדינה כשלנו הוא יכול להגיע לתפקידים הכי בכירים ולצחוק מהמקפצה על אנשים כמוני".
לא רק הוא. הצהרת לא אחת שאין להחזיר לכנסת עבריינים עם קלון, ותבעת להכפיל את תקופת הצינון עד חזרתם לפוליטיקה, משבע ל־14 שנים.
"תבעתי שהם לא יוכלו לחזור לחלוטין. כשהייתי בכנסת הוחלט כפשרה להכפיל את תקופת הצינון. בכל זאת הייתי מבסוט, אמרתי ש־14 שנה זה יפה. אחרי תקופה ממושכת כל כך סביר שאדם יתקשה לחזור לחיים הציבוריים. לצערי החוק בסופו של דבר לא עבר".
"לגמרי. זה מעיד על משוואת האיזונים בין המושחתים ובין הלוחמים בשחיתות. לכן אפשר להגדיר זאת ככישלון שלנו. אין המצאה דומה בעולם שלפיה מי ששדד סניף בנק חוזר אליו כמנהל. רק בארץ תמצא את זה, לדעתי".
"דרעי הוא תופעה היסטורית בחיי השחיתות במדינת ישראל. מאז נחקר, כל כללי המשחק הנוגעים לאישי ציבור שסרחו השתנו לגמרי. הוא הצליח בעיני לקבע את הטכניקות של המתקפה נגד שלטון החוק ונגד המשטרה, תוך הפעלת כוח פוליטי. מאז הכל מתנהל באותה מתכונת. שים לב לקולות המושמעים בליכוד לגבי החקירה נגד נתניהו. מי שאחראי לחקירת ראש הממשלה הוא היועץ המשפטי לממשלה, ובכל זאת אנשים בכירים בשלטון מרשים לעצמם לדבר ככה על המשטרה ועל מערכת אכיפת החוק. אתה שומע אותם ומתרשם שאין דין ואין דיין. התרבות הזאת - לגונן על המושחתים באמצעות הפוליטיקאים - מתבטאת בכך שהפוליטיקה היא שותפה מלאה לתופעה הפסולה הזאת".
"אכן, ואני מצייר להנאתי הגדולה. דרך אגב, גם ארדן היה נחקר שלי ביאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית) בפרשת ליברמן הראשונה. הרי הוא היה אז עוזרו של ליברמן".
"כמשטרה שאמורה לשרת את האזרח היא לא ממלאת את ייעודה עד תום. המשטרה טובה בסדר ציבורי והיא טובה בלחימה בשחיתות, אבל בתחום השירות לאזרח ובהגנה עליו היא לא שם, לצערי. לתושבים אין ביטחון מלא".
"חס וחלילה, לא, אף שיש בה הרבה מקרי שחיתות, שעליהם אנחנו שומעים מדי פעם בפעם. אבל זאת לא משטרה מושחתת כזו שאם תלך ברחוב והשוטר ירשום לך דוח, תוכל להגיש לו את תעודת הזהות שלך באופן אוטומטי עם שטר. כמעט שאין לנו מקרים כאלה. אומנם יש איים נגועים, שבהם קורים מעשי שחיתות של שוטרים, אבל לא כתופעה רחבה. את המשטרה שלנו אפשר להגדיר בשקט כמשטרה נקייה".
"בשונה מהצבא, המערכת הייתה שוביניסטית מאוד. הרי במשך שנים רבות לא מצאת בצמרת הפיקוד של המשטרה ולו אישה אחת. זאת עובדה שרק כאשר כל כך הרבה ניצבים גברים עזבו או הועזבו. מישהו נזכר להעלות את גילה גזיאל לדרגת ניצב ולמנות אותה לראש אגף משאבי האנוש במשטרה. היא, אגב, אישה מצוינת וראויה".
"כמי ששירת שם 30 שנה, זה היה הלם עבורי לשמוע מה שקרה במשטרה. מה שהטריד הוא שאף שקצינים בכירים הואשמו בזה אחר זה באותו נושא, בכירים אחרים המשיכו לעשות את מעשיהם. זה דבר שלא הצלחתי לקלוט. אני לא זוכר מהעבר מצבים כאלה במשטרה. לא שלא היו לגמרי, אבל לא ברמות כאלה. הדבר נראה לי כחלק מהידרדרות בהתנהגות בשנים האחרונות עם רפיון מנהיגות, או פיקוד, של מי שמוביל את המערכת. אין הסבר אחר.
"לא נתפס שקצין משטרה יכפה ככה את מרותו על שוטרת שמשרתת תחתיו. באמת לא נתפס שקצין בכיר יבטיח קידום תמורת טובת הנאה מינית או ישלח כל מיני הודעות מפתות. אם זאת הדוגמה לסוג של תרבות, אז זאת צרה גדולה בארגון".
"אלשיך דידה את דרכו לתפקיד המפכ"ל. אולי בגלל המערכת שהגיע ממנה (השב"כ - יב"א) דרוש לו זמן להבין שמשטרת ישראל היא איבר אחר שאמור להיות שקוף, גם אם יש לו רצון לאטום אותו. מידת האינפורמציה והמידע שהוא נדרש לתת אינה תלויה ברצונו".
"מדובר בגוף מקצועי מאוד שנדרש הרבה זמן ללמוד אותו. אלשיך היה יכול לקחת לדוגמה את יעקב טרנר, שבא למשטרה מבחוץ ובדרך למפכ"לות מילא שני תפקידי ניצב, למד את המערכת והבין את הדקויות השונות בה. לכן הוא הצליח להכניס בה רוח לגמרי חדשה, תוך כדי ההבנה של מהות השיטור. גם אם היה לנו קשה לקבל את זה, צעדנו יחד בכיוון החדש שהוא הוביל. אי אפשר להפוך ארגון כזה בן רגע. לכן אמרתי 'דידה את דרכו אל תפקידו'".
"לא זכרתי את זה. אתה רואה, היה כאן משהו סמלי".
"היו לא מעט רגעים כאלה. למשל כשהגיעו אלי חומרים שהטילו דופי במפקדים שלי, דבר שגרם לי להרגיש כנתון בין הפטיש ובין הסדן, בפרט שמצאתי בכירים ממני בחקירה".
"טבח ברוך גולדשטיין. משהו שלא ניתן לשכוח. בשש וחצי בבוקר דווח לי, בהיותי מפקד מרחב יהודה, על יריות במערת המכפלה. אני זוכר את עצמי קופץ מהמיטה כנשוך נחש, אומר לאשתי שסוף העולם הגיע. לא חיכיתי לנהג או למאבטח - וישר העמסתי את עצמי על הרכב וטסתי בטירוף לחברון. היה ברור שזה יגרוף אותנו למקום רע מאוד; משהו שהיה שבר גדול, ולא נפרט את כל מה שהיה שם".
"בהחלט. יש לא מעט גורמים הזויים שעלולים להגיע לקצה. אני מזכיר לך את רצח הילד בכפר דומא. תמיד עלול לצוץ המשוגע שידליק את כל המזרח התיכון".
"לטעמי כן. המשטרה בחרה הגדרה רכה של פשיעה מאורגנת בשביל הנוחות. אומרים שההבדל בין שני המונחים תלוי בחדירה ובהשחתה של השלטונות מטעם הפשע המאורגן. ועדת שמרון כבר קבעה בזמנה שיש כאן אלמנטים של 'פטרונז'".
"לא! היו לנו נבחרי ציבור מושחתים, אבל למדינה מושחתת עוד לא הגענו. עדיין לא. אנחנו לא יכולים לברוח מזה שנראה ששרשרת המובילים שלנו, כולל כמה מראשי הרשויות המקומיות, נגועה בחלקה בשחיתות. לשבחה של המשטרה ייאמר שלמרות הכל היא יכולה לקיים חקירות ללא מורא וללא משוא פנים. זה עדיין לא התקלקל".
"היו דברים שבדיעבד הייתי עושה אחרת. בגדול אני מביט בנועם על הדרך שהתנהלתי בה במשטרה".
"'להפליל את קהלני? שום הפללה. אני מעריך מאוד את ההיסטוריה של האיש. זה הקושי של חוקר כשמולו אדם שהמדינה חבה לו הודיה גדולה. כך קהלני. כך גם היה עם אריק שרון. עליך לעשות הפרדה בין ההיסטוריה של האיש ובין העניין הנקודתי שאתה עוסק בו. לקהלני, בהיותו השר לביטחון הפנים, היה קשר לחשוד בפרשת נמרודי, שנחקר בחקירה סמויה. ראש המטה של השר הודה והורשע. בית משפט השלום זיכה את קהלני. התפקיד שלנו היה לא להרשיע אנשים, אלא לחקור את האמת. אם הרכב של שלושה שופטים זיכה אותו, לבריאות".
"קודם כל אני לא רואה שזה קורה כל כך מהר. זה שמישהו מנפנף בכך כקרדום כדי לאיים על כל מיני קולגות פוליטיות בתוך הקואליציה, זה לא אומר שהדברים האלה יקרו בקרוב, גם אם ביבי מאיים בכך על השותפים שלו. "באתי לפוליטיקה והחלטתי להכניס את עצמי למקום הקשה והלא פשוט הזה רק לאחר שהגעתי למסקנה שמערכת אכיפת החוק לעולם לא תנצח את תופעת השחיתות, גם אם היא תיצור מיליון תיקים טובים נגד עוד 20 ראשי ממשלה", מוסיף מזרחי. "אם הפוליטיקה והממשל לא יהיו שותפים למאבק הזה, תוך כדי מתן רוח גבית, לא יהיה למערכת אכיפת החוק סיכוי, והתופעה הפסולה הזאת רק תתרחב".
"ניסיתי, והקדשתי את כל מאודי למאבק בפשע וגם לנושא המדיני. ברור לי חד־משמעית שאנחנו חייבים להיפרד משכנינו הפלסטינים. עלינו לעודדם להקים את מדינתם, ואם צריך אף לכפות זאת עליהם".
"על רקע האמירה 'אין עם מי לדבר', הלכתי לבדוק אם זה נכון. בהיותי שם מצאתי שיש עם מי לדבר. ברור שאנחנו מעדיפים לדבר עם אבו מאזן ולא עם איסמעיל הנייה או עם דומיו".
"בהיותי חבר כנסת השתתפתי במשלחת שיצאה לצפון אירלנד כדי ללמוד כיצד פתרו שם את הסכסוך המדמם בן מאות השנים עם השלטון הבריטי. בנקודת זמן מסוימת ובעיתוי יוצא דופן קמו שם משני הצדדים אנשים חדורי רצון לפתור את הסכסוך. עלינו לצפות שגם אצלנו יהיו בשני הצדדים מנהיגים בעלי חוט שדרה וחזון, שיוכלו להוליך לשלום. זה לא נראה כרגע".
"ברור שגם ליברמן לא ימנה אותי ברשימה שלו. והאמת? אני בהתחבטות קשה מאוד. כשאני מסתכל בחזות הכוללת כיום של חברי הכנסת, זה לא נעים. המקום חשוב מאין כמותו, אבל הפער בין חשיבותו ובין האנשים המגיעים אליו בלתי נתפס. אני מתלבט אם רצוי לי להיות שם בכלל".
"אם אתה שואל מה ההעדפה שלי, לחסות תחת כנפיו של מישהו שממנה אישית את חברי הכנסת שלו או לדמם בפריימריז קשים, אני מעדיף לדמם, אף שזה קשה מנשוא".
"לדעתי הוא כשל פה לא מעט. אני אומר לך באחריות שהייתה לו הפעם ההזדמנות לאתגר את ביבי וללכת מולו עד הסוף, דבר שלא היה מביא להקדמת הבחירות. כי מי שהיה ממצמץ ראשון הוא ביבי. אבל כחלון מצמץ וירד על הברכיים בלי שהייתה לו סיבה לכך".
"בוקה ומבולקה. אי אפשר לקבוע כעת שריבוי המועמדים ליו"רות מעיד על החיות של המפלגה. בכל זאת, יש אנשים טובים שרוצים להתמודד ולהביא את המפלגה הזאת למקום אחר. אולי זה סימן מעודד למרות הסקרים, שלא נותנים לה סיכוי לצמוח".
"לפי שעה אני לא עוסק בזה, אם כי אני מברך על ההצטרפות של אבי גבאי למפלגת העבודה, למרות הציניות שהוא מתקבל בה. אני לא מכיר הרבה אנשים שמסיבה ערכית עוזבים את הממשלה. זה מעיד על מעין חוט שדרה. ולא רק הוא. במועמדים להנהגה נמצא גם עמר בר־לב, איש מצוין שהחליט להתמודד. מסב לי נחת לראות אנשים כאלה, שרוצים להיות בהנהגת המפלגה. אלה לא העסקנים מפעם, והם נותנים סיבה לאופטימיות על רקע הנהגת המפלגה כיום".
"לדעתי יש להגביל את כהונות ראש הממשלה לשתיים ולאפשר לו להתמודד שוב במועד רחוק יותר ולאחר הפסקה. כהונת יתר בתפקיד הזה אינה מוסיפה ניסיון אלא מוסיפה ריקבון".
"אי אפשר לקבוע את זה בשלב הנוכחי, אבל השינוי בצוות המטפל בתיקי ביבי מטעם פרקליטות המדינה, עם ההצטרפות של עורכת הדין ליאת בן ארי שווקי, הזכורה מפרשת הולילנד, הוא לדעתי בשורה לא טובה לביבי".
"חמישתם, שיהיו בריאים, צמחו לאור התפיסה הנכונה של שלטון החוק".
"זאת התרפיה שלי לאחר תקופות לא קלות שעברתי, כולל בפוליטיקה".
התרעות פיקוד העורף