מי שעוצר את נשימתו לקראת העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, עלול להיתקע בלי אוויר. למרות ההתלהבות התקשורתית, הסיכוי שהנשיא טראמפ יודיע בעוד חודש בירושלים על המהלך ההיסטורי הזה, שואף לאפס. זו ההערכה בקרב אלה שמעודכנים במגעים בין המדינות, בירושלים ובוושינגטון. טראמפ יפצה אותנו בנאום בנוי לתלפיות ויודיע, כנראה, שהוא מכיר בירושלים כבירת ישראל. לא יותר. שבועיים אחרי שיגיע לכאן (בפעם הראשונה כנשיא), יצטרך לחתום, באי־רצון, על הארכת הצו הנשיאותי העתיק שדוחה בכל פעם מחדש את העברתה המיוחלת של השגרירות, לאחר שהקונגרס כבר קבע שתעבור (אבל לא הודיע מתי).
 

בירושלים, ובעוד כמה מקומות, הסתובב לאחרונה רעיון יצירתי מעניין: לרדת מהגב של טראמפ בנושא השגרירות, להעניק לו "הכשר" להמשיך לדחות את העברתה ולחתום על הארכת הצו הנשיאותי, תמורת מכתב נשיאותי שיכיר בזכותה של ישראל על רמת הגולן. משהו בפורמט של מכתבי הנשיא בוש לאריאל שרון באפריל 2004, כשהאמריקאים הכירו במשתמע בגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון, לאחר שהתבשרו על ההתנתקות.


יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחלץ מהאמריקאים הכרה מלאה בריבונותה של ישראל ברמת הגולן, בכל זאת מדובר בשטח שנכבש במלחמת ששת הימים, אבל משהו כמו "בהתחשב במצב שנוצר בשטח, במלחמת האזרחים בסוריה והזעזועים במזרח התיכון, אין לצפות מישראל לוותר בעת הזו על נוכחותה ברמת הגולן".




גורלו של הרעיון הזה לא ברור: הוא הוזכר בכמה פורומים והועלה בכמה דיונים, כנראה מבלי שהאמריקאים יביעו התלהבות מיוחדת. "אל תתלה בזה יותר מדי תקוות", אמר אתמול מקור ישראלי בכיר, "הרעיון הזה קיים, אבל מכיוון שהוא הגיוני וחשוב, סיכויי הגשמתו קלושים". הבסיס ההגיוני ברור: העברת השגרירות האמריקאית לירושלים היא מהלך סימבולי ללא כל ערך ממשי שאפשר לתרגם בשטח. האמריקאים ימשיכו לא להכיר במזרח ירושלים כשטח ישראלי. הכרה אמריקאית בנוכחות הישראלית ברמת הגולן היא אירוע מדיני מהדהד עם פוטנציאל מבטיח. יש לו לא מעט תומכים בסביבה המדינית בירושלים, אבל כנראה הם לא מצליחים לייצר מסה מספיק קריטית.

ביקור גורלי




היום כבר ברורה הסיבה שבגללה מעכב ראש הממשלה נתניהו את המשך קידום הבנייה בשטחים, שעליה הכריזה ממשלתו רק לפני חודשים ספורים. כפי ש"מעריב־השבוע" דיווח שלשום, אלפי יחידות דיור שעליהן הוכרז בקול רעש גדול "על התפר" בין אובמה לטראמפ, מעוכבות בין ועדת התכנון העליונה לפרסום ברשומות, ב"הוראה מגבוה". עכשיו כבר ברור שההוראה הזו ניתנה בהקשר למגעים לקיום הביקור הנשיאותי של טראמפ בירושלים במאי הקרוב. נתניהו לא רצה להרוס את החגיגה. הוא יודע עד כמה קריטי הביקור הזה עבור ישראל, עבורו ועבורנו. כדאי שזה יצליח.
 

ככל הידוע, האמריקאים לא מתכוונים להציג בפעם הזו את יוזמתם המדינית ולא יטרפו את הקלפים בטרם ישלימו את עבודת ההכנה. אנשיו של טראמפ יודעים שיוזמת השלום הערבית, כפי שהיא, תפרק לנתניהו את הקואליציה אם יצטרך להכיר בה כבסיס למו"מ המדיני. האמריקאים יודעים שנתניהו יכול לארגן לעצמו קואליציה חלופית, אבל לא בטוח שילחצו בכיוון הזה עכשיו. סביר להניח שטראמפ ידבר באופן יותר כללי, ויבקש מנתניהו לשמוע את הקווים האדומים שלו. "מה התוכנית שלך?", ישאל טראמפ את נתניהו.

הוא יקווה לקבל תשובה מדויקת, כנה ואמיתית יותר מזו שקיבלו ביל קלינטון וברק אובמה לפניו, מאותו נתניהו. לא בטוח שהתקווה הזו תתגשם. עד אז, מיהר אתמול שר השיכון להדליף את תוכניתו המגוחכת לבניית 25 אלף יחידות דיור בירושלים, שמהן 15 אלף מעבר לקו הירוק! הסיכוי שהדבר הזה יוכרז או יקרה לפני שטראמפ מגיע לכאן גבוה מהסיכוי שאותו שר שיכון יחזיר למדינה את עשרות הדונמים שהפקיע עבור אחוזתו לפני יותר מעשור.