חברון היא עיר עמוסה מדת, אלימות ומתח. מתגוררים בה 200 אלף פלסטינים, מרביתם תומכי חמאס, ו־850 יהודים המזוהים עם הצד הימני הקיצוני של המפה הפוליטית. עוד 650 חיילים ושוטרים מוצבים בה דרך קבע.
לא ניתן להיכנס לעיר הטעונה הזאת כדף חלק. כל אדם שבא בשעריה עושה זאת עם סך ערכיו והשקפת עולמו. כעס הוא חלק אינטגרלי מתחושותיהם של המבקרים משני הקצוות של הקשת הפוליטית. הכעס בסיור של שוברים שתיקה פוגש את המבקר כבר בדרך אל התחנה הראשונה: בכביש המוביל מקריית ארבע אל חברון, שבו אסורה הנסיעה לפלסטינים, מלבד 36 בני מזל שברשותם אישור מיוחד. מכאן ולאורך הסיור בלב העיר לא נפגוש כמעט בפלסטינים. הגבלות תנועה ברמות שונות מוחלות עליהם במובלעת היהודית בעיר.
בצד הכביש שוכן פארק תיירות פסטורלי ומוצל על שם הרב מאיר כהנא, ובשוליו מצבת אבן שעליה חקוקות המילים "אוהב ישראל, גדול בתורה, גיבור במעש". בלב הפארק ניצב קברו של ברוך גולדשטיין ועליו מספר אבנים קטנות. אותו רופא שב־1994 פתח באש במערת המכפלה, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע למעלה ממאה. "נקי כפיים ובר לבב, נרצח על קידוש השם", חקוק על קברו.
מטרת הסיור היא לפגוש את הכיבוש מקרוב. לחשוף את המנגנונים שבהם משתמש צה"ל כדי לשלוט בפלסטינים ולהביא לדיון ציבורי את המחיר המוסרי שהחברה הישראלית משלמת על מנת להגן על המתנחלים. עידו אבן פז הוא מרכז הפעילות החינוכית בארגון ומדריך סיורים. כחייל קרבי לשעבר חשוב לו להדגיש שהאצבע המאשימה של הארגון, המורכב מחיילים ומחיילות ששירתו בשטחים, אינה כלפי צה"ל אלא כלפי הממשלה. הוא התגייס לצבא בזמן האינתיפאדה השנייה. "הייתי מורעל, התלהבתי מנשק וממדים", הוא אומר. "התפיסה הייתה של טובים מול רעים, אבל עם הזמן הבנתי שרוב ההתעסקות שלי הוא מול האוכלוסייה האזרחית שרוצה לחיות את חייה".
פעילותו בשטחים כללה לימוד של ערבית "מחסומית", של נוהל כניסה לבתים ופיזור הפגנות ושל מיפויים. "זו המשימה המרכזית", סיפר, "המ"פ ועשרה חיילים לוקחים תצ"א של השכונה, נכנסים בלילה עם מסיכות על הפנים, בוחרים בית באקראי, מקיפים אותו, דופקים חזק בדלת, מעירים את המשפחה, שמים את כולם בסלון ומצלמים. מציירים סקיצה של הבית ועורכים חיפוש. עם נשק מכוון אליהם בני הבית הופכים מאוד צייתנים, וחיילים צעירים מתפעלים אנשים מבוגרים".
לדבריו, זו אינה משימה מודיעינית. "רוב החומרים שאספנו הצהיבו על המדפים. המטרה היא יצירת תחושת נרדפות, או כמו שבוגי יעלון בתקופתו כרמטכ"ל כינה 'צריבת תודעה'. מדובר בלחימה פסיכולוגית. האקראיות של המחסומים והכניסה לבתים יוצרת בקרב הפלסטינים תחושה של חוסר שליטה בחייהם וכניעה מתמדת".
אבן פז מספר שהפשיטות הללו מתקיימות גם בשטחי H1 שתחת הרשות הפלסטינית בחברון, וגם בשכונות הערביות הקרובות לבתי היישוב היהודי ומסוגרות במחסומים (H2). "כל אלו מבטיחים את השקט בחברון", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף