פרופסור עוזי ארד, אחד מהאנשים הקרובים ביותר לבנימין נתניהו בשנות כהונתו, טוען כי פרשת הצוללות, אשר מסתעפת בימים אלו ממש. בריאיון נרחב לגלי צה"ל, סיפר ארד על שאירע בימים שבהם ראה את עו"ד שמרון ומולכו בסביבתו של נתניהו, והתריע בפניו על הסכנות שעלול הקשר הזה לגרום לראש הממשלה. ארד לא חסך במילים, ואף סתר בשלב מסוים את טענותיו של נתניהו כי לא הכיר את מי שמסתמן להיות עד המדינה בפרשה, מיקי גנור.

"מיקי גנור הוא הציר המרכזי במגעים מול טיסנקרופ, צריך לשאול על מה יש לו מידע אקסקלוסיבי. הוא היה נקודת הממשק עם טיסנקרופ, והוא יודע שורה של דברים שטיסנקרופ היתה מעורבת בהן, כולל בצוללות עתידיות, בנושאי העברה של טיפולים ומספנות, כל הפעילות הגדולה הזאת, הוא היה הנציג שלה. הוא היה האיש הקידמי ואיש השטח. אבל זה לא הדבר העיקרי. הוא כאילו בעצם היה המפעיל של שמרון, ששירותיו נשכרו כדי שהוא ישמש כיועצו של גנור לכל דבר ועניין. גנור היה המעביד ושמרון היה מי שנתן שירותים. עם הזמן ראינו שהשירותים לא היו ייעוץ משפטי מפולפל, ראינו את שמרון בהתערבות ישירה אצל טיסנקרופ. הוא היה שחקן מאוד פעיל ביצועי". 

"במידה רבה שמרון היה הנכס שהשיג גנור, שנותן לו דריסת רגל במשרד ראש הממשלה, ובזה היה יתרונו היחסי של מר שמרון, לא במומחיותו בעסקי הספנות, שלא כל כך מוכרת לי, ואפילו יש יגידו שגנור שיבח את עצמו שיש לו מהלכים מצוינים בקרב מקבלי ההחלטות. היה לו שותף, אבריאל בר יוסף והאיש שלא משלם - דוד שמרון".


אמרתי לנתניהו: "אתה לא בן גוריון, שמרון נכנס לניגוד עניינים חריף"



"אתם מדמיינים עכשיו מה צריך לתת מר גנור בתור עד מדינה? זה פשוט לשבת ימים ארוכים ולסקור יום יום השתלשלויות ומגעים של שבע-שמונה שנים בכמה צירים, מול שימרון, מול צ'ייני, מול אבריאל. זה סיפור מורכב. הוא גם שלם ויודע תנועות כספיות, הוא יודע מה להשלים, וגנור יכול להשלים את הבשר לתוך הסיפור הזה. זאת מסכת שלמה. זאת התפתחות מרשימה, ומה שהוא ישלים הוא ישלים כבעל דבר, אין ספק שהוא ישלים נתונים נוספים. 


"כשהיה לי דין ודברים עם נתניהו, אני התרעתי בפניו על הדברים, ואמרתי לו שבן גוריון, בערוב ימיו, אמר 'סובבני בכחש'. אמרתי לו - את זה אמר הזקן והממולח, אתה עוד לא בן גוריון. נתתי לו בכך לחוש ואמרתי לו שהפרשות האלה עשויות להתפתח להיקפים ש'עסק הביש' ו'הפרשה' יחווירו לעומתם, במובן של החומרה של העבירות והטלטלות הפוליטיות. אם, למשל, צודק נתניהו ואומר 'לא שמעתי ולא ידעתי מי זה גנור', אבל בפועל שמרון פעל במרץ רב, וביודעו שהוא נכנס לניגוד עניינים מאוד חריף, עם המחויבות שיש לו. האם זאת לא הליכה בכחש?" 



פרופסור ארד סיפר גם על תחושותיו האישיות: "כששמעתי מה רביב דרוקר חשף הדברים נפלו עליי כרעם כיום בהיר, ושאלתי למה הוא היה צריך את זה, למה הוא עשה את זה? במעשים שלו הוא הכתים את ראש הממשלה. דיברתי עם שמרון על חוק המל"ל, על שימור החוק. לשמרון היתה גישה אחרת שעזרה לו לחמוק. התקוממתי שוב ושוב כלפי התופעה שקוראים לה מולכו-שמרון. משרד עורך דין משגשג ופורח, שמטפל בקשרים הבינלאומיים הרגישים של ישראל, תוך הפרטת מדיניות החוץ של ישראל, עם פוטנציאל לניגוד עניינים מפה ועד הודעה חדשה".

"משרד מולכו-שמרון זאת יישות עסקית אחת. , החקירות מתחילות עם תיק 1000 או 2000, אבל הפוטנציאל להגיע לתופעות זהות של נפוטיזם, של הוצאת תפקידים שונים. החלונות הם שקופים, המשרד הוא אותו משרד, פגישות של אנשים מוכרים בציבור. המשטרה יודעת לעשות את שלה, ובזה זה לא נגמר.  

חלק מהגדול מהדברים האלה התפרסמו. רוב האנשים הדחיקו את זה, משום שפרסומים על כך היו, וחשדות רבות היו".