לפני כשלושה שבועות הגיע נשיא רואנדה, פול קגאמה, לביקור בן יומיים בישראל. במהלכו הוא נפגש שלוש פעמים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם הנשיא ראובן ריבלין. קגאמה גם נטע עץ בחורשת האומות של קרן קיימת לישראל. תצלומים מהביקור בישראל פורסמו בדף הפייסבוק של קגאמה, ו־50 תמונות מהביקור בארץ עלו לפליקר של הנשיא האפריקאי. “קגאמה לא זקוק לתצלומים האלה כדי לנצח בבחירות, מפני שהבחירות הקרובות ברואנדה לא יהיו בחירות, אלא טקס הכתרתו המלכותי של קגאמה”, אומר ל”מעריב” פרופ’ פיליפ ריינטז’נס מאוניברסיטת אנטוורפן, שנחשב למומחה הידוע ביותר לרואנדה.
בשבועות האחרונים לפני הבחירות קגאמה ערך סיור אחד בלבד מחוץ לאפריקה, מלבד הביקור בישראל: הוא ביקר בבריסל והשתתף שם בכנס של האיחוד האירופי. בבריסל נערכה נגדו הפגנה. אלא שזה לא זר לו; בשנים האחרונות, כמעט לכל מקום שאליו הוא מגיע, מתקבל קגאמה על ידי מפגינים. כך למשל, בהרצאה באוניברסיטת ייל בחודש ספטמבר האחרון הוא נתקל בסטודנטים אשר מחו נגד הפרות זכויות אדם ברואנדה, ואף תבעו מהאוניברסיטה לבטל את ההרצאה המתוכננת של קגאמה.
רק לאחרונה תואר קגאמה במאמר ב”וושינגטון פוסט” כמי ש”אויביו מתים מוות מסתורי, לעתים עם סימני עינוי”, אך בישראל הוא דווקא התקבל בחמימות רבה. כמעט לכל אורך הביקור ליווה אותו חזי בצלאל, קונסול הכבוד של רואנדה בישראל, הנחשב מקורב לקגאמה. “האווירה בפגישה של ראש הממשלה עם קגאמה הייתה נעימה מאוד”, משחזר אחד המשתתפים הישראלים. “קגאמה אינטליגנט ונעים הליכות. הוא ידיד של ראש הממשלה, אפשר היה לראות שהיחסים שלהם מאוד קרובים. בשום שלב לא נשאלו שאלות לגבי נושאים שנויים במחלוקת. ישראל נזהרת מפגישות עם מנהיגים שנויים במחלוקת”.
שביל מסוכן
קגאמה נחשב לאחד המנהיגים השנויים במחלוקת באפריקה. טענות על הפרות של זכויות אדם, הגבלת התקשורת המקומית, פגיעה במתנגדים פוליטיים, הריגות חסרות פשר והקמת מחנות מעצר לקבצנים ולזונות ותחקירים על מעורבותו במלחמות בקונגו ועל מעורבותו ברצח העם ברואנדה - כל אלו מעיבים בשנים האחרונות על ההכרה בהליך השיקום של רואנדה ובצמיחתה הכלכלית.
קגאמה פעיל בפוליטיקה ברואנדה מאז 1994, וב־17 השנים האחרונות כנשיא המדינה. לאחרונה שינה את החוקה כך שיוכל להמשיך לשלוט ברואנדה עד שנת 2034. “מה אפשר לעשות כדי לגרום לאוטוקרטים כמו קגאמה לוותר על השלטון כשהם אמורים לעשות את זה?” נכתב ב”וושינגטון פוסט” בשבוע שעבר. כנראה לא הרבה. בבחירות הראשונות קגאמה זכה ב־%95 מהקולות, ושבע שנים אחר כך קיבל 93%.
גם בבחירות מחרתיים הוא צפוי להביס את שני יריביו: הבינזה, שעומד בראש המפלגה הירוקה, והעיתונאי פיליפ מפאימאנה, שאומנם הכריז שהוא זה שיזכה בבחירות, אבל עורר ברואנדה בעיקר לעג. הכרזה דומה של קגאמה התקבלה בהתלהבות. באחד מכנסי הבחירות הוא אמר שהוא “שמח שאנחנו כבר יודעים את תוצאות הבחירות”, לקול תרועות הקהל.
בעולם הרבה פחות מתלהבים. לאחרונה נשמעו במערב קולות הקוראים לקגאמה לוותר על כהונה שלישית כנשיא ולהשאיר את המגרש הפוליטי לאחרים. כבר לפני שנתיים ארצות הברית הפצירה בקגאמה לא להתמודד בפעם השלישית. “כשמנהיג מנסה לשנות את הכללים באמצע המשחק כדי להישאר בתפקיד, הוא גורם לסיכון של אי־יציבות, ולעתים מהווה את הצעד הראשון בדרך לשביל מסוכן”, אמר הנשיא ברק אובמה אחרי שהפרלמנט התיר לקגאמה להוסיף להתמודד עד 2034.
כמה ממתנגדיו של קגאמה גילו עד כמה השביל מסוכן. פטריק קרגייה, למשל, ראש המודיעין לשעבר של רואנדה, הסתכסך עם קגאמה, עבר לדרום אפריקה, הקים שם תנועת אופוזיציה ונמצא מת בבית מלון ביוהנסבורג שבע שנים אחר כך, בינואר 2014. ד”ר עמנואל גאסקורה, שהיה יועצו של קגאמה ורופאו האישי, מתח ביקורת על שחיתויות בתחום הבריאות, נעצר זמן קצר אחר כך, עונה ונורה למוות בתחנת משטרה בבירה קיגאלי. כמוהם גם שורה של מתנגדי משטר, עיתונאים ושופטים, שחלקם נדקרו, אחרים הוכו וראשיהם נערפו ברואנדה ומחוצה לה. “אפשר לזהות דפוס של רצח של מתנגדי ממשלה”, אמרו גורמים בארגון “הומן רייטס ווטץ’” ל”אינדפנדנט” הבריטי לפני שנתיים.
תחקיר של “הדיילי מייל”, שפורסם בשבוע שעבר, כינה את קגאמה “דיקטטור מוכתם בדם”. אחד ממתנגדי המשטר סיפר לכתבי העיתון כי ראה את הנשיא קגאמה מכה במקלות אדם שקנה וילונות מחנות שאינה שייכת למפלגה השלטת, החזית הפטריוטית הרואנדית. הקורבן אף נשלח לכלא. דיאנה רוויגארה, שהודיעה כי היא מתמודדת על הנשיאות מול קגאמה, נקלעה למצב מביך כשתצלומי עירום שלה פורסמו באינטרנט. רוויגארה לא הבינה את הרמז והחליטה להישאר במרוץ, אבל נציבות הבחירות הודיעה לה שמועמדותה נדחית. “מכונת דיכוי טוטליטרית ששולטת כמעט בכל ההיבטים של החיים הלאומיים”, כך תיאר את רואנדה לאחרונה דיוויד הימבארה, עוזר לשעבר של קגאמה, בראיון ל”אקונומיסט”.
קגאמה, שטוני בלייר כינה אותו “אדם עם חזון” וביל קלינטון תיאר אותו כ”אחד המנהיגים הגדולים של זמננו”, שיקם את רואנדה אחרי טבח העם באפריל 1994, שבו נרצחו כ־800 אלף בני אדם, רובם משבט הטוטסי, שבטו של קגאמה. על פי נתונים שונים, הכלכלה הרואנדית צומחת ב־8% בשנה וממדי העוני ירדו בין 2011 ל־2014 ל־%39, אך 60% מעשרת מיליון תושבי רואנדה עדיין חיים בפחות מדולר ורבע ליום. על פי התחקיר ב”דיילי מייל”, נתונים מעוותים נרשמים כדי ליצור מצג שווא.
הבירה קיגאלי נחשבת לאחת הערים הנקיות והבטוחות באפריקה, עיר ללא קבצנים וזונות. אולם דוח שפורסם לאחרונה של “הומן רייטס ווטץ’” חשף שהם הועברו למחנות, ושם על פי העדויות הם מוכים. ממשלת רואנדה מסרה בתגובה כי במחנות גומלים אותם מסמים. על פי “הומן רייטס ווטץ’”, בשנה האחרונה הוצאו להורג 37 עבריינים קלים - כאלה שגנבו פרה או בננות, השתמשו ברשתות דיג לא חוקיות ועברו את הגבול מקונגו לרואנדה. על פי הארגון, אלה לא אירועים נקודתיים, אלא חלק מאסטרטגיה שנועדה להפיץ פחד, לכפות סדר ולמנוע התנגדות להוראות הממשלה או למדיניותה. מעשי ההרג לא דווחו בתקשורת המקומית בשל המגבלות שהוטלו עליה. בממשלה טענו בתגובה שאלה פייק ניוז.
לזה אפשר להוסיף תחקירים ודוחות מהשנים האחרונות הקושרים את קגאמה לטבח העם. רצח העם ברואנדה, כזכור, התחיל ב־6 באפריל 1994, כשמטוסו של נשיא רואנדה דאז, גובנאל הביארימנה, הופל סמוך לשדה התעופה בקיגאלי. איתו נהרג בהתרסקות גם נשיא בורונדי, קיפריאן נטיאמירה, ואנשים נוספים ששבו לרואנדה מדיונים בין־שבטיים בדאר א־סאלם במטרה להביא לפיוס בין הטוטסי להוטו. שעות אחדות אחרי ההתרסקות החלו רציחות שנמשכו 100 ימים. תחקירים ודוחות שונים בשנים האחרונות גורסים שקגאמה אחראי להפלת המטוס. קגאמה, כמובן מכחיש. לפני שבע שנים פורסם דוח מטעמו שקבע שהטיל שפגע במטוס נורה מבסיס שהיה בשליטת אנשי משמרו של הביארימנה.
הטבח הסתיים בכיבוש קיגאלי על ידי כוחותיו של קגאמה ובניצחון הטוטסי על ההוטו. על פי דוח של “הומן רייטס ווטץ’”, לא רק ההוטו טבחו בטוטסי, אלא גם חייליו של קגאמה, בני הטוטסי, טבחו באנשי ההוטו הן במהלך הלחימה והן בתום הקרבות. חוקרים נוספים, ובהם הפרופסורים אלן סתאם וכריסטיאן דבנפורט מאוניברסיטת מישיגן, חיזקו את הדוח בנתונים שלפיהם כחצי מיליון מהנרצחים היו משבט ההוטו. “החזית הפטריוטית הרואנדית הייתה אחראית באופן ברור לחלק משמעותי ממעשי הרצח”, הם כתבו במאמר. תיאורים דומים נשמעו גם בתקשורת הקנדית, בצרפת ובספרד. גם את זאת קגאמה כמובן הכחיש.
כמו כן, דוחות שונים בשנים האחרונות קושרים את קגאמה להפרות זכויות אדם בקונגו, שם היה מעורב במלחמות אזרחים בניסיון להגן על גבולותיה של רואנדה, אולם ברואנדה הכחישו הפרה כזו.
נמנעה בהצבעה
למרות כל זאת, לא נראה שהעדויות האלו שינו את יחסם של מדינת ישראל ושל יהודים בעולם לקגאמה. הנשיא האפריקאי נחשב כמי שנלחם למען הפסקת טבח העם ברואנדה, ועל כן מבין את שואת היהודים. “לא רק שהיחסים בין קגאמה לישראל מצוינים, אלא שגם קבוצות הלובי היהודיות אוהבות את קגאמה המשמש גשר לישראל באפריקה”, אומר ל”מעריב” פרופסור ריינטז’נס. בהתאמה, קגאמה היה מקורב לאלי ויזל ומיודד עם הרב האמריקאי שמואל בוטח. במרץ האחרון הוא נאם בפני ועידת איפא”ק בוושינגטון, ולפני חודש נפגש עם קבוצה של הוועד היהודי האמריקאי שביקרה בקיגאלי.
בישראל ביקר קגאמה כמה פעמים. הביקור הראשון היה ב־1996, בהיותו סגן שר הביטחון. כבר אז נפגש עם נתניהו. כמו כן, הם נפגשו בסיור האחרון של נתניהו באפריקה, בביקור של נתניהו בארצות הברית ועתידים להיפגש באוקטובר הקרוב בטוגו. “המחויבות של קגאמה לישראל גבוהה”, אומר הגורם שהשתתף בפגישה עם הנשיא האפריקאי. לראיה מביאים בישראל את הימנעותה של רואנדה בהצבעה בדצמבר 2014 במועצת הביטחון של האו”ם, על ההצעה הפלסטינית לקרוא לישראל לסיים את הכיבוש בגדה. בישראל מקווים שרואנדה, שעתידה להצטרף למועצה לזכויות אדם של האו”ם, תתמוך בישראל גם שם. “אנחנו מברכים את מי שמוכנים לדבר בעדנו”, אמר הנשיא ריבלין בפגישה עם קגאמה בירושלים.
על פי הטענות, אחד משיתופי הפעולה בין ישראל לרואנדה הוא בתחום הביטחוני. בעקבות רצח העם ברואנדה, בין מאי 94' לאוגוסט 95', הוטל אמברגו של האו"ם על מכירת נשק לרואנדה. ישראל הרשמית אומנם מיהרה להסתייג מהטבח ואף שלחה משלחות סיוע לפליטים על גבול רואנדה־זאיר, אבל על פי תחקירים שונים בספר "אדריכלי המלחמה" של בריאן ווד וג'ון פלמן, ולפי תחקיר של אמנסטי אינטרנשיונל, ישראל מכרה בתקופה זו נשק קל לרואנדה בשווי של כ־6 מיליוני שקלים והעבירה לכאורה נשק למורדים בזאיר, שחלקו מצא את דרכו לרואנדה המשוסעת אחרי הטבח.
בעוד קגאמה דיבר בבית הנשיא בירושלים על היחסים הטובים בין ישראל לרואנדה בתחומים שונים, בין השאר בתחום הביטחון, הבינזה מתקשה לשכוח את העבר. אם היה יכול לדבר עם המנהיגים הישראלים, הוא אומר ל”מעריב”, הוא היה רוצה לראות את מסקנותיה של ועדת החקירה שהיה צריך, לדבריו, להקים כדי לבדוק את הטענות על יצוא נשק ישראלי לרואנדה בטבח ב־1994.
תגובות
מדוברות בית הנשיא נמסר בתגובה: "הזמנת נשיא רואנדה לביקור בישראל נמסרה על סמך בקשה של משרד החוץ".
ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "לרואנדה וישראל יחסים דיפלומטיים וקשרי ידידות עמוקים. נשיא רואנדה הוא אורח רצוי בישראל".
מלשכת ראש הממשלה לא התקבלה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.