"היום אין תהליך ואני לא רואה שיהיה בעתיד הנראה לעין", בן–עמי שובר שתיקה ארוכה בראיון חג מיוחד למוסף. "הממשלה תמיד יכולה לנסות לחדש את המו"מ, אבל התנועה הלאומית הפלסטינית נמצאת בפשיטת רגל, אובדן דרך מוחלט. אפשר להגיד שזה אחד מהישגיו של בנימין נתניהו. הוא תרם תרומה גדולה לפירוק, אם כי חלק נמצא גם בדנ"א שלהם. הפלסטינים מתקשים לקבל הכרעות היסטוריות על סיום הסכסוך".
את המתווה הציג קלינטון בדצמבר 2000, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה שפרצה אחרי כישלון ועידת קמפ דיוויד בקיץ אותה שנה. הגבול בינינו לבין הפלסטינים היה אמור להתבסס על קווי 1967. כמעט כל שטחי הגדה היו עוברים לריבונות פלסטינית, כמו שטחי רצועת עזה, וביניהם מעבר בטוח. ישראל, על פי ההסכם, הייתה מספחת את גושי ההתנחלויות, אבל בתמורה מעניקה לפלסטינים שטחים בנגב.
השכונות הערביות בירושלים היו מתכנסות תחת ריבונות פלסטינית, כולל הר הבית. הכותל המערבי תחת ריבונות ישראלית. בעיית הפליטים נשארה עמומה, אבל בסוף הייתה אמורה להגיע הצהרה על סיום הסכסוך והתביעות ההדדיות. הצד הישראלי השיב בחיוב, הפלסטינים דחו את ההצעה.
"ערפאת היה אניגמה קשה לפיצוח", אומר בן–עמי. "היו לי הרבה שעות איתו. הוא היה אמן הלשון הכפולה ואי הבהירות. יכול להיות שפחד מרגע ההכרעה".
התרעות פיקוד העורף