"כשמדברים על מנהיגים צעירים, צריך לעשות הבחנה בין העולם המערבי הדמוקרטי לבין העולם הלא דמוקרטי", אומר ד"ר עופר ישראלי, מומחה לביטחון בינלאומי והמזרח התיכון מהמרכז הבינתחומי הרצליה ומכללת הדסה ירושלים. "בעולם הלא דמוקרטי יש לנו דוגמאות מהמאה ה־20 של מנהיגים צעירים שבמקרים רבים הגיעו לשלטון על ידי הפיכות ולא בדרך דמוקרטית, ואילו בעולם המערבי הדמוקרטי, הסמן הראשון של המגמה של מנהיגות צעירה היה ברק אובמה. הוא אומנם היה בן 48 כשנבחר לנשיאות, אבל נתן את הדחיפה למגמה של מנהיגים צעירים שרואים עכשיו בקנדה, בצרפת ובאוסטריה".
את סיכויי הצלחת המנהיגים הצעירים המכהנים כיום, ד"ר ישראלי קושר לאתגרים בזירה הבינלאומית. "אם נתייחס לקנדה, למשל, מכיוון שהיא לא נדרשת לפעילות יתרה בזירה בינלאומית ועיקר המשאבים שלה מופנים פנימה, יכול להיות שלמנהיג צעיר, דינמי וקרוב יותר לקהל הבוחרים האינטרנטי אולי תהיה יותר יכולת להניע דברים", הוא אומר.
"כך גם לגבי מנהיג אוסטריה: מכיוון שהצורך שלו להתמודד עם אתגרים בזירה הבינלאומית כמעט לא קיים, ייתכן שתהיה לו הצלחה רבה יותר. ואילו לצרפת, שהיא לא מדינה קטנה אבל לא מעצמה בינלאומית, יש אתגרים בזירה הבינלאומית, והצורך שלה ביחסים טובים ובשיתוף פעולה עם ארצות הברית הוא גדול יותר. בנקודה זו הניסיון האישי וניסיון החיים של אנשים בני 50 ומעלה מאפשרים להם להתמודד בצורה טובה יותר עם המציאות. לניסיון שאדם צובר בזירה הבינלאומית לא ניתן למצוא תחליף - לא באקדמיה ולא בעולם הניהול. לכן ניתן לצפות שמנהיג צרפת יתקשה בניהול האינטרסים של צרפת בזירה הבינלאומית בהשוואה ליכולת שלו בזירה הפנימית. מצד שני, דונלד טראמפ בן 71, אבל למרות הניסיון העסקי שלו, הוא הביא מעט מאוד ניסיון בזירה הבינלאומית וזה מקרין על ההתנהלות שלו. לכן זה מחזק את הטיעון שבמדינות שיש להן אתגרים סביבתיים, אזוריים ובינלאומיים - יש צורך בבשלות שבאה לידי ביטוי בגילי 50 ומעלה עם ניסיון מעשי בזירה הבינלאומית. גם ישראל, אף שהיא מדינה קטנה, הנה מאותגרת בזירה האזורית ונדרשת לראייה גלובלית. יש לה צורך במנהיגות בשלה מבחינת הגיל, עם ניסיון משמעותי בזירה האזורית והבינלאומית".
כמו מנהיגים צעירים אחרים, גם הזינוק של קורץ לראשות אוסטריה היה מטאורי. כבר ב־2009, זמן קצר אחרי לימודיו באוניברסיטה, נבחר לשמש כיו"ר אגף הצעירים במפלגה, וכעבור שנה כבר נבחר למועצת העיר בבירה וינה. בשנת 2011, והוא בן 25, כבר נכנס לממשלה כאדם הראשון בתפקיד השר לענייני אינטגרציה. ב־2013 הוא נבחר לראשונה לפרלמנט ובתוך זמן קצר קיבל את תפקיד שר החוץ.
"אני לא מתרגש מזה שבאוסטריה בחרו במישהו בגיל 31", אומר ד"ר עמיר בר־אור, מהמחלקה למינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר ומהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. "המבחן שלו יהיה מבחן העשייה, קבלת ההחלטות. לא כל מי שנבחר לתפקיד הנהגתי הופך להיות באופן אוטומטי מנהיג. מנהיגות היא לא אישיות, אלה לא תנאים וגם לא פועל יוצא של גיל. אנשים הופכים להיות מנהיגים מתוקף עשייתם. כלומר מעשה חריג, שונה מהנורמות המקובלות, שמשנה מציאות, הוא מעשה מנהיגותי, וכך אני בוחן התנהלות של אנשים שנמצאים בעמדות הנהגה. זה שסבסטיאן קורץ נבחר לקנצלר עוד לא הופך אותו למנהיג".
היעדר ניסיון פוליטי ומדיני הוא כאמור חיסרון גדול שעמו המנהיגים הצעירים נאלצים להתמודד. ברק אובמה ייזכר כנשיא שחור צעיר שהביא עמו תקווה גדולה, אך ניסיונו הפוליטי התמצה בקריירה שלו כסנאטור מטעם מדינת אילינוי. קדם לו הנשיא ביל קלינטון, שבעת היבחרו ב־1992, בגיל 46, היה הנשיא השלישי הצעיר בהיסטוריה האמריקאית. לפני כן כיהן כמושל מדינת ארקנסו. מלבד קנדי, הנשיא הצעיר יותר ממנו היה תיאודור רוזוולט שמונה לתפקיד ב־1901, בגיל 42 בלבד. במדינת ישראל היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנכנס לראשונה לנעלי ראש הממשלה בשנת 1996, בעודו בן 47. לפני היבחרו לראש הממשלה, כיהן כחבר כנסת, כסגן שר החוץ, כסגן שר במשרד ראש הממשלה וכמנהיג האופוזיציה.
"כשנתניהו נבחר בשנת 1996 היה לו דימוי של אדם צעיר, מצליחן, דובר היטב את השפה האנגלית", אומר ד"ר בר־אור, "אבל לא היה לו ניסיון לנהל מערכת גדולה כמו ראשות ממשלה, ולפני כן הוא אפילו לא עמד בראש משרד ממשלתי. האכזבה ממנו הייתה עצומה אחרי הקדנציה הראשונה. ההתנהלות שלו בקדנציה הראשונה הביאה למפלה, ולקח לו הרבה זמן לבסס את עצמו שוב. הדימוי של אדם צעיר ומצליח הוא לאו דווקא מתכון להצלחה בתפקידי הנהגה בכירים".
"אין כללים לגבי גילים של מנהיגים", אומר גם חנן קריסטל, הפרשן הפוליטי של רשת ב'. "אפשר לומר שהסף שהיה בזמנו - גילי 50־60 פלוס - הפך מצד
אחד לקידומת 7, ומצד שני לקידומת 4 ואפילו 3, שזה יוצא מן הכלל".
התרעות פיקוד העורף