מי שבלט מאוד בהיעדרו מהאירוע החגיגי לציון 70 שנה להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, שהתקיים שלשום בניו יורק, היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. כזכור, לאחרונה, כשצוינו 100 שנה להצהרת בלפור, ראש הממשלה נסע ללונדון כדי להשתתף באירועים לציון התאריך ההיסטורי. עם זאת, נתניהו, שכזכור כיהן בעבר כשגריר ישראל באו"ם, לא מצא לנכון להגיע לניו יורק לאירוע לציון 70 שנה להכרזת המדינה באו"ם, מעמד ששגריר ישראל באו"ם דני דנון הגדיר "כאירוע היסטורי".
במקום זאת, ראש הממשלה העדיף ביקור רשמי בניירובי, בירת קניה. בעת שבאירוע בניו יורק, שהתקיים באולם שבו התקיימה ההצבעה המקורית על הכרזת המדינה, הורעפו שבחים על ישראל ונמתחה ביקורת על היחס המפלה כלפי ישראל בארגון העולמי, נתניהו הצטלם עם נשיא קניה והתחכך עם מנהיגי מדינות אפריקה, שרובן הגדול מצביעות נגד ישראל בכל הצבעה באו"ם על סוגיה הקשורה במזרח התיכון. אי־נוכחותו של נתניהו באירוע השחזור ההיסטורי של כ"ט בנובמבר למעשה העניקה אישור למעמדה המעורער של ישראל בזירת האו"ם.
זה לא מנע מהאירוע להיות מושקע מבחינת התוכנית העשירה ומבחינת נוכחות שגרירים ואורחים מכובדים. סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס כיבד את המעמד בנוכחותו ונשא כצפוי נאום אוהד ומלהיב. הודעתו ש"הנשיא טראמפ שוקל את העברת השגרירות לירושלים" הייתה חזרה משעממת על הצהרות ישנות בנושא הזה, והצהרתו ש"נגמרו הימים הרעים לישראל באו"ם" היא כנראה לא ממש מדויקת.
בכיר יהודי שהשתתף באירוע היה מציאותי יותר. למראה השגרירים שנכחו באירוע, העיר בנימה סרקסטית, "אני רוצה לראות איך כל השגרירים האלה יצביעו מחר או בשבוע הבא כשתעלה הצעת החלטה הנוגעת לישראל ולפלסטינים במועצת הביטחון או במליאה?" מעין תשובה לשאלה הזו אפשר היה למצוא בלוח הזמנים השבועי שמזכירות האו"ם מפרסמת בכל תחילת שבוע.
האירוע לציון הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל לא הופיע בלוח הזמנים הזה. כנראה משום שהוא לא התקיים במרכז האו"ם, והארגון לא היה שותף או מעורב בארגונו. אבל לפי לוח הזמנים הרשמי, אתמול ציין הארגון העולמי את "יום הסולידריות עם העם הפלסטיני". זאת אולי התשובה שנתן הארגון העולמי לזיקוקין דינור שנורו בטיימס סקוור במנהטן, שהשגריר דנון ארגן כחלק מהאירוע לציון תאריך אישור תוכנית החלוקה באו"ם.
האתגר הבא
לצד חגיגות ה־70, נדמה שלא מספיק שמו לב במדינת ישראל לנוסח של החלטה חדשה הכוללת תוכנית משופרת לסיוע הומניטרי לפלסטינים. תוכן ההחלטה, שתיכנס לתוקף בינואר 2018, כולל גידול של כ־100 מיליון דולר בתקציב הסיוע לפלסטינים, לרבות סעיפים בעלי משמעות פוליטית לישראל. "האו"ם יתמוך במאמצים לשמר ולהגן על האופי והזהות הפלסטיניים של מזרח ירושלים, הבירה לעתיד של פלסטין", נטען בסעיף אחד.
התוכנית הוכנה ונוסחה בשיתוף הרשות הפלסטינית ובהסכמת המזכ"ל אנטוניו גוטרש. נראה שכבר לא מדובר במחווה אוהדת כלפי הפלסטינים, אלא במדיניות מכוונת לטובתם.
ההיסטוריונית מרגרט מקמילן, בספרה "המלחמה ששמה קץ לשלום", שעוסק בגורמים שהציתו את מלחמת העולם הראשונה (הוצאת עם הספר, ספריית אופקים), כותבת כי גל הלאומנות ששטף את אירופה בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה והוביל למלחמה בא גם לידי ביטוי באירועים שציינו תאריכים היסטוריים, במיוחד מלחמות: "ב־1905 ציינו הבריטים את יום השנה ה־100 לקרב טרפלגר, ב־1912 חגגו הרוסים את ניצחונם הגדול על נפוליאון בבורודינו. כעבור שנה עקפו הגרמנים את אלה ואת אלה בחגיגה ענקית לציון 100 שנה לקרב לייפציג ב־1813".
בהמשך לכך, נראה שהאירוע השבוע ואירועים אחרים שהשגריר דנון יזם מאז שהגיע לניו יורק לפני כשנתיים, הולמים את ממשלת הימין שדנון מייצג. עמם נמנים 100 שנה להצהרת בלפור, 100 שנה לכניסת הגנרל אלנבי בשערי ירושלים ו־100 שנה לכיבוש באר שבע. על האירוע שלשום העיב התחקיר ששודר בחדשות 2 וחשף מנגנון תשלומים שהפעיל לכאורה דנון תוך ניצול כספי ציבור בתמורה לתמיכה בפריימריז, שהזניקו אותו למעמד של אחד ממנהיגי הליכוד. חשיפה כזו ערב אירוע שדנון מתהדר בו כ"היסטורי" הייתה לא נעימה, בלשון המעטה.
עצמות יבשות
מה שעוד מעיב על מעמדה של מדינת ישראל באו"ם הוא העובדה שישראל לא שייכת לשום גוש אזורי ומודרת מכל קבוצת מדינות. עובדה זו מקשה עוד יותר על תפקודו של שגריר ישראלי ומונעת ממנו מלכתחילה אפשרות להשפיע או להזיז דברים. גם כך שגריריהן של רוב המדינות החברות לא יכולים לעשות הרבה לקידום האינטרסים של מדינותיהן. יכולתם להשפיע על מהלכים היא מוגבלת ביותר.
השגריר הקודם באו"ם, רון פרושאור, נבחר בזמנו לסגן נשיא העצרת השנתית. השגריר דנון התמנה לא מכבר ליו"ר ועדת משפט של הארגון. אבל אלה מינויים שנזרקים למשלחת ישראל כעצמות יבשות משולחן עמוס בכל טוב, ומתוך הערכה מאולצת להישגיה של ישראל בתחומי החקלאות והפיתוח. כזכור, מזכ"ל האו"ם גוטרש הציע לפני חודשים אחדים לציפי לבני את כהונת תת־מזכ"ל, אך המינוי לא יצא לפועל.
הדיבורים על שיפור מעמדה של ישראל במטה הראשי של האו"ם בניו יורק הם אשליה, שכל שגריר מעודד, בעודו מקווה להיות זה שירומם את מעמדה של ישראל בזירת האו"ם. אך הצהרות כמו שמשווקת השגרירה האמריקאית ניקי היילי על "עידן חדש לישראל באו"ם", כתוצאה מבחירתו של טראמפ, הידיד הגדול של ישראל, כנשיא - הן חלומות באספמיה.
בנוסף, לא רק שהרכב הארגון, אופיים של הגושים האזוריים, שרובם אנטי־ישראליים, ובמיוחד מתכונת מועצת הביטחון - מסכלים מראש כל מאמץ להטבה משמעותית במצבה של ישראל בזירת האו"ם בניו יורק. לישראל, הנחשבת באו"ם כמעצמה אזורית מבחינה צבאית וטכנולוגית, יש מעמד של מדינה כובשת, של משטר קולוניאליסטי השולט על עם זר.
על פי החלטה אמריקאית בימי כהונתו של הנשיא רונלד רייגן, התנחלויות הן הפרת החוק הבינלאומי. זו החלטה המכתיבה ומזינה את ההתנגדות הגורפת להתנחלויות, המשותפת לכל חברות הארגון ומלכדת אותן. כל זמן שלא נראה באופק פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני, אין תקווה לשינוי משמעותי בערוץ היחסים בין ישראל לאו"ם.
מה שמוכיח עוד כי היחס העוין נגד ישראל באו"ם הנו מקובע, זו העובדה שמאז קבלתה של ישראל כחברה קבועה בארגון בשנת 1949, היא המדינה המערבית הדמוקרטית היחידה שלא נבחרה כאחת מעשר החברות הבלתי קבועות במועצת הביטחון, המתחלפות אחת לשנתיים. זאת בניגוד, למשל, ללוב בשיא שלטונו של קדאפי, סוריה בהנהגת אסד האב, איראן וונצואלה של צ'אבס, שכיהנו גם כנשיאות מועצת הביטחון.
בלי קשר לשחזור ההיסטורי, שלשום קיבלה ישראל מחמאה יפה מהארגון, כאשר החלטה ישראלית בנושא שימוש בטכנולוגיות חקלאיות לפיתוח בר קיימא אושרה בוועדה החברתית־כלכלית של האו"ם ברוב גורף של 141 מדינות, כאשר 34 נמנעו ומדינה אחת, סוריה, הצביעה נגד.
נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, שהיה שותף לארגון אירוע השחזור של החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, פרסם ערב האירוע הודעה מיוחדת. "בעת שאנו חוגגים 70 שנה מאז ההכרה במדינה יהודית, אנו חייבים להזכיר לעולם שהלגיטימיות של ישראל איננה נושא לשאלה", כתב. לאודר חשף את המצב כמות שהוא. האו"ם צופן איום על הלגיטימיות של ישראל, ושום אירוע לא ישנה זאת.