יו"ר ועדת חוץ וביטחון מגיע מהמילייה הנכון. כשהיה חייל בסיירת מטכ"ל, ראש הממשלה היה מפקד צוות ביחידה. כשהיה ראש מרחב דרום בשב"כ, יעקב פרי עמד בראש הפירמידה. כשהוא עצמו התמנה לראש השירות, המפכ"ל רוני אלשיך שימש כראש אגף תחת פיקודו.
היום דיכטר הולך על ביצים. נאמנות, ערכים, חברות, הכל מתערבב בסיפורו של מי שמקווה שתורו להנהיג יגיע. "אני מכיר את אלשיך, הוא עבד תחתי כשהתמניתי לראש השירות", דיכטר מספר. "איש רציני".
"בתחילת 1995 ראש הממשלה רבין ביקש להיפגש עם ראשי המנגנונים הפלסטיניים. שב"כ ארגן פגישה בתל אביב. הפלסטינים זוכרים אותה עד היום. היה טרור קשה, חמאס וג'יהאד אסלאמי, ורבין אמר להם שאין אפשרות שיהיה להם צבא. צריך כוח סמי–צבאי, אכפתי, אחד. סיפר את סיפור אלטלנה. שבן־גוריון אמר שלמדינה יש את צה"ל ויש אפשרות לתת לו את הנשק או לחזור לצרפת. הוא סיים ב'מפקד האגד הארטילרי, שנתן את הפקודה לירות, הייתי אני'. הם נשתלו באדמה. אמר להם: ‘אם לא תבינו שאין שני כוחות ביטחון, תאבדו כיוון'".
"חמאס הוא צבא טרוריסטים, כמו חיזבאללה, וזו אגב הבעיה הגדולה שלנו מהמלחמה בסוריה. החדשות הטובות הן שחיזבאללה איבד אלפים. הרעות שהם התאמנו בלחימה במסגרות אחרות. כבר לא חוליה, אלא גדוד, חטיבה, עם סיוע ארטילרי. הם נלחמים כצבא, וזה מחייב אותנו להיערך אחרת. צריך לעשות הפרדה בין עזה ללבנון. עזה תחומה, נצורה, ובסופו של דבר ישראל לא תוכל בשום פנים לחיות במציאות שלידה צבא של טרוריסטים עם יכולות צבאיות. החשבון ייסגר כשתשתית הטרור תיעלם או תיהרס, בלחץ מצרי או לחץ ערבי".
"אני לא רוצה לקלקל את הסיפור, אבל היו שני קטעים", הוא חייך. "ראש הממשלה הודה לביטן על תפקידו כראש קואליציה ואני חושב שהוא עשה את התפקיד בצורה טובה מאוד. הערכתי ומחאתי כפיים. בהמשך זה התפתח לעוד מחיאות כפיים, בהיבט אחר, ושם חשבתי שזה לא צריך להיות, ואת זה צילמו".