רעות סוקולסקי, הדוברת של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, גרמה לרבים מעוקביה ברשתות החברתיות להזיל דמעה הערב (שלישי) לאחר שהודיעה כי חלתה בסרטן. בפוסט שפרסמה בחשבון הפייסבוק שלה, סיפרה סוקולסקי כי כששמעה את ההודעה על כך מהרופאה שלה "הלב שלי נקרע, נשבר והתפרק לרסיסים".
"לפוסט הזה לא הייתם מוכנים, אבל למען האמת גם אני לא. אתחיל מהסוף - יש לי סרטן", כתבה סוקולסקי בפתח הפוסט שלה. "לפני שלושה שבועות ישבתי בחדר מול רופאה שברגע אחד הפכה את העולם שלי. שלושה שבועות אחרי אני לא זוכרת הרבה מהנאמר בשיחה שם בחדר אבל את ההרגשה, שהלב שלי נקרע, נשבר ומתפרק לרסיסים אני לעולם לא אשכח. קמתי בבוקר בריאה לעבודה, וסיימתי את היום כשבכל רגע מתקבלת שיחה, שמעדכנת אותי על תור אחר שנקבע לי. הראש עוד מסרב לעכל, אבל כולם מסביבי רצים, מציינים שאין זמן וחייבים למהר".
"אני מבינה, ששנייה לפני שאני מצטרפת ללמהר הזה של כולם, אני צריכה לשבור את הלב להורים ולסביבה הקרובה ביותר שלי", המשיכה. "אני מבינה, שלא רק עלי המציאות שלי מתהפכת, אלא שהיא משפיעה על כולם. ימים ולילות של הלם, שוק, כעס, בכי, בכי, בכי ובלבול מתחילים".
לדבריה, "לצד לילות בלי שינה מתחיל המירוץ - בדיקות, מפגשים, הרבה מחטים, רופאים, תרופות. אין זמן לעכל, אין זמן לקחת אויר, איבוד שליטה מוחלט, שבמרכזו עומד הגוף שלי, עומדת אני. אז אני פועלת על אוטומט ועושה מה שצריך, ולצד הכל מנסה להמשיך בשגרה או לפחות כלפי חוץ. העולם בפנים מתפרק, העתיד שהיה עד לפני שנייה מתוכנן ומוכן מקבל תפנית חדשה".
בהמשך דבריה, כתבה: "אז כן, עד היום לחיות היה מובן לי מאליו. קמים בבוקר ופשוט חיים. עכשיו, המובן מאליו משתנה, וצריך לבחור לחיות, צריך להילחם, לסבול ימים קשים ולהיות חזקים. צריך לדעת לבקש עזרה מאחרים וצריך להזכיר לעצמך שהדרך ארוכה אבל אסור לוותר. זכיתי בשבועות האחרונים לגלות את החוזק והתמיכה של האנשים שסובבים אותי. והאמת שמה שמצחיק אותי, זה שבתוך כל זה אני מרגישה ברת מזל - יש לי סביבה תומכת, שמקיפה אותי ועכשיו יותר מתמיד אני מבינה את זה".
המשפחה שלי והמשפחה של בן זוגי שברגע אחד הפכו להיות משפחה אחת שדואגת ומחבקת. החברות והחברים הכי טובים וחזקים שיש, נמצאים בשבילי בכל דבר והופכים עולמות למעני", הוסיפה. "הבוסית, שהיא גם מנטורית שלי אורלי לוי אבקסיס שמגבה אותי, לא מוותרת עלי גם כשעכשיו יותר קשה, ובעיקר מחזקת אותי ומלמדת אותי על אופטימיות ואמונה".
את דבריה היא סיימה, באומרה כי "איתי שלי, שאין שום דרך בעולם בה אני יכולה לתאר במילים את הכוח שהוא נותן לי מהיום שפגשתי אותו ובימים האלה במיוחד. הופך את הכאב ליותר נסבל, את הפחד ליותר קל, תופס אותי כשאני נופלת, וברגעים הקשים מראה לי את הדרך. הוא הבטיח לי חיים ארוכים יחד, ואני לא הולכת לוותר לו! המחלה היא אומנם שלי, אבל למלחמה הזאת אני ממש לא יוצאת לבד. ואם להלחם אז אכן זכיתי לעשות זאת לצד הלוחמים הכי מובחרים וחזקים שיכולתי לבחור. זו הדרך החדשה. זה המסלול. לא בחרתי אבל אין לי ברירה, אלא ללכת בו. הרבה הולך להשתנות, אבל העיקר זה להישאר אופטימית וחזקה".