“על מה אתה מדבר?” חסון הזדעק. “נתניהו למעשה מתנגד לכחלון. לא סתם את כל מסיבות העיתונאים שכחלון עשה, הוא עשה לבד. הם לא מתואמים”.
אין זה פלא שהשיחה נודדת מהר אל כחלון ולפיד. חסון מזה וזוהר מזה נמנים עם מפלגות הבסיס של כל גוש, אשר כל אחת סובלת בימים אלה ממשבר מנהיגות משלה. הליכוד עם מנהיג שמסובך בחקירות, המחנה הציוני עם מנהיג שמסובך בסקרים. אז כל צד מנסה לנכס לעצמו כמה שיותר.
אלא שרגע לפני שקמו, מבלי משים, שרר בין השניים רגע נדיר אחרון של הסכמה, דווקא כאשר עברו לדון בסכסוך הישראלי־פלסטיני. “מה שינצח מול האויבים שלנו זה לא להתפשר איתם, זאת עוצמה צבאית, יד ברזל”, טען זוהר. “מי מתווכח עם זה?” חסון השיב. “אבל מוכרחים לעבוד עם המתונים במקביל”. “בנושא השלום אין בד בבד”, זוהר אמר. “להגיד את האמת? אני חושב שנתניהו בעצמו לא חושב שיהיה פה שלום”. חסון נראה מסופק.
“נמצא דרך לחיות עם הפלסטינים בלי להרוג אחד את השני”, זוהר ניסה לשדר אופטימיות, וגם חסון, שהחזיר את השיחה למגרש הפוליטי: “הסיכוי למהפך בישראל קיים. דברים מחלחלים לאט”.
“מי שהולך לפוליטיקה עם משקעים, כדאי לו לבחור במקצוע אחר”, מרגי מכריז ישוב על קצה כורסת יחיד בלשכתו שמאחורי חדר ועדת החינוך שבראשה הוא עומד. מעבר לכתפו מציצה שורת ספרי קודש, ועל הקיר, מעל לראשה של גרמן שיושבת על כורסה מול מרגי, מתנוססת תמונת הרב עובדיה יוסף.
“אתה עושה את זה גם בלי שאתה יודע”, גרמן צוחקת. “מפני שיש פה בכנסת כל כך הרבה הומוסקסואלים ולסביות שאפילו אין לך מושג”.
“לא תהיה”, מרגי פוסק. “הנתונים מראים האטה גם בריבוי הטבעי של החברה החרדית”.
“כן, זה ודאי. אבל אני שמח על התהליך שהבת שלה עברה, כי המשמעות בסוף שהיא יודעת ולומדת, וזה עדיף על בורות”.
“יש בעיה לוגית בטיעון שלך”, רוזין אומרת. “עכשיו תיקח את זה ותשכפל את זה לחברה הישראלית”.
אילטוב: “סליחה, אבל ברית מילה לא מחייבת את אלה שהם לא יהודים. פה נכנסים למרחב של מישהו אחר. בזה גם בקהיר יש הסדרה”.
אילטוב: “בהצעת החוק שלי זה אומר לכל הטרוריסטים. אני רוצה שתהיה ענישה אפקטיבית. אני לא רוצה שתהיה דלת מסתובבת”.
על דבר אחד שניהם מסכימים לבסוף: שבעוד 70 שנה הסכסוך הישראלי־פלסטיני ייעלם. איך? זאת כבר שאלה אחרת. “הסכסוך ייפתר”, חנין אומר בספק משאלת לב ספק באירוניה. “תהיה פה ארץ נהדרת”. ואילטוב מדייק: “אם נהיה פה”.
התרעות פיקוד העורף