כיום מהווים החרדים כ-14 אחוזים מהאוכלוסייה, אך נהנים ממימון ציבורי נדיב, כוח פוליטי חסר פרופורציה בכנסת ופטור משירות צבאי, שהפך למקור זעם עצום עבור הציבור החילוני מאז אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה. בנוסף, קספרוב מציין את המונופול של הרבנות על נישואים, גירושים וקבורה, המאלץ זוגות רבים להינשא באירופה, וכן את הגבלת השירותים הציבוריים בשבת למרות שמיליוני ישראלים אינם שומרי מצוות.
קספרוב טוען כי המפלגות החרדיות יתמכו בכל מנהיג שישמר את זכויות היתר שלהן, ללא קשר להאשמות נגדו. כך הפכו החרדים לשותפים הכרחיים בקואליציית הימין הקיצוני של ראש הממשלה בנימין נתניהו. קספרוב מציין כי ללא החרדים, לנתניהו לא היה גיבוי למהלכים סמכותניים כמו דיכוי עצמאות מערכת המשפט או הניסיון לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. מנגד, החרדים מאבדים תמיכה אפילו בימין, כאשר דמויות בולטות בליכוד כמו יולי אדלשטיין עזבו בשל התנגדותם למונופול החרדי, והאופוזיציה מנהלת קמפיין לביטול הפטור מגיוס אחת ולתמיד.
לסיכום, קספרוב מדגיש כי כמי שגדל בברית המועצות שבה נכפה אתאיזם ודוכאה התרבות היהודית, הוא אינו מייחל לכך בישראל, אלא שואף לשוויון בפני החוק ולמדינה שתהווה "אור לגויים". בהשאלה מדבריו של הנשיא האמריקני אברהם לינקולן, הוא קובע כי ישראל אינה יכולה להמשיך להתקיים כחצי תיאוקרטיה וחצי מדינה חילונית, ומסכם כי הבחירות הקרובות מציעות דרך יציאה ללא שפיכות דמים מהבוץ הנוכחי.
התרעות פיקוד העורף