רוב המתלבטים, אגב, נמצאים שם. במקביל מרחף בחלל כל העת תרחיש שלפיו לא תהיה הכרעה ברורה בין הגושים, גם בגלל הסקרים, אבל בעיקר משום שכולם כבר היו שם. עם סבבי בחירות חוזרים בלתי פוסקים, ובלי איזה גיים צ'יינג'ר מובהק שישנה את זה.
אחרי שהכנסת תהיה בידיהם, הם יעבירו חוק שיאסור על הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד שיש נגדו כתב אישום וחוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. רק בשלב הבא יוכלו לבדוק אם יש היתכנות להרכבת קואליציה או לא. אם לא - ממשלת המעבר תהיה בידיהם בכל מקרה, ונתניהו יודח סופית ולא יוכל לחזור עד להשגת רוב בכנסת לשינוי החוק שאוסר על הנשיא להטיל עליו את המנדט.
תוכנית המיפוי
אם לימין לא יהיו 61, היכולת של הליכוד ויכולתן של הציונות הדתית ועוצמה יהודית לעצור השתלטות על הכנסת מצטמצמות דרמטית, אבל גם שם לא אומרים סוף פסוק. בימים האחרונים, במסגרת פעולת מנע, עמלים גם שם על תרחיש תיקו בבחירות - ומעבר לפתרונות הרגילים, כמו הצעה לממשלת אחדות או מסע אגרסיבי לדה-לגיטימציה של ממשלה הנשענת על קולות של סיעות ערביות, נרקמת דרך פעולה אחרת.
התוכנית, שכבר יצאה למעשה לפועל, כוללת מיפוי קפדני של כל מועמדי המפלגות היריבות - מאיזנקוט ובנט ועד ליברמן - וסימון חוליות חלשות אפשריות. כדי למלא את מכסת הרשימות הביאו שלושת ראשי המפלגות מגוש האופוזיציה ערימה גדולה של שמות בלתי אטרקטיביים, ללא ניסיון פוליטי כלשהו, ועם דעות פוליטיות אמורפיות, שלא ידועות אפילו לראשי המפלגות שמינו אותם.
נפתלי בנט, למשל, כשהרכיב את הרשימה, הלך חזק על קמפיין ניהול, כלומר שמות שעשו דבר או שניים בתחום עבודתם, ולא הקפיד על דעות פוליטיות או על אידיאולוגיה. נבחרת המנכ"ליות, הוא קרא לזה, אבל איש לא באמת מכיר את אותן אלמוניות, למעט הרזומה המקצועי היפה שהתעטרו בו. האם יש שם "מנכ"לית", או כל מועמד אחר ברשימה, שלא יהיו מוכנים בשום אופן לשבת בממשלה שתישען על סיעות ערביות? זה בדיוק תפקיד צוות המיפוי לגלות. כך גם הזנבות של ליברמן והאלמונים המוחלטים של איזנקוט.
מטרת-העל של צוות המיפוי היא לבחון שיתופי פעולה אפשריים, תוך פירוק המסגרות המפלגתיות הקיימות, ולהעביר את המנדטים החסרים לשורות הממשלה בראשות נתניהו. אבל יש גם מטרת משנה: טרפוד היוזמה להשתלט על הכנסת או להעביר חוק שלילת הטלת המנדט על נתניהו. בינתיים יש גם הצלחות ביניים: חשיפת אמירות והתבטאויות מביכות של מועמדים שונים, שהתגלו על ידי אותה עבודת מיפוי מאומצת, ובעיקר - יצירת לחץ גדול במטות המפלגות, מידור אנשי הרשימה, ועד לרעיון העוועים של איזנקוט להחתים את מועמדיו על טופס נאמנות למקרה שיחליט להקים ממשלה עם הערבים.
אגב, בניגוד לטענה שהופעלו עליו לחצים פסולים כמו על מועמדים אחרים שעוד לא הודיעו על פרישתם (עם רמיזות עבות על מכונת רעל ומכבש לחצים על בני משפחתו), הפעולה להסרתו של בן ציון הייתה נקייה וזכה. אף אחד לא קילל, לא הכפיש, לא קרא לו בוגד או הטיח בו איזו האשמה, פרט לדרישה ממנו לקיים את התחייבות היסוד של עופר וינטר ומפלגתו - לנהוג באחריות כלפי הגוש. אם יש חשש שלא עוברים - לא מתמודדים. כך הצדיק וינטר מלכתחילה את החלטתו לא להתחבר ולרוץ לבד. איך הוא יכול להאשים את בן ציון על כך שבסך הכל הוא עומד בהתחייבותו.
התרעות פיקוד העורף