לרגל יום ירושלים החל היום (ראשון), קיבצנו אנשי ציבור ותרבות ירושלמים, בעבר ובהווה, שגילו לנו מהם המקומות, האתרים והפינות שהכי מרגשים אותם בבירת ישראל.

"התנ״ך הופך למוחשי״

ראש העיר ירושלים ניר ברקת

בוחר בעיר דוד

"המקום שאליו אני אוהב להגיע יותר מכל, ובו אני ממליץ לכולם לבקר, הוא עיר דוד. שם הכל התחיל. בשנים האחרונות אנו זוכים ללמוד עוד ועוד על עברנו, הודות לגילויים החדשים הנחשפים כמעט מדי יום בחפירות הארכיאולוגיות. אפלולית המנהרות שופכת אור על חייהם של תושבי ירושלים הקדומה, והתנ"ך הופך למוחשי. בכל ביקור אני מתרגש מחדש, ושואף אוויר של עבר שמחזק אותי לעתיד. אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב עם אורחיה הרבים של העיר, אל המקום שמחבר אותי לקשר עתיק היומין שלנו עם ירושלים ועם סיפורם המרגש של תושבי ירושלים הקדומה".

ניר ברקת. צילום: אבשלום ששוני

"המסלול שלנו כילדים"

כדורגלן בית"ר ירושלים לשעבר אורי מלמיליאן

חוזר לשכונת ממילא

"גדלתי בשכונת ממילא. היום ממילא היא אחת השכונות הכי יקרות בעולם, אבל מי שאינו ירושלמי לא יכול אפילו לדמיין איזו שכונה זו הייתה פעם. בעבר גרו שם כל הכורדים, קצת מרוקאים, אלה היו דירות ישנות של פעם, רחוק מאוד ממה שזה היום. אחרי מלחמת ששת הימים הייתי בן 10. גרנו מול החומות, ובכל יום היינו יורדים, כל ילדי השכונה לכיוון הכותל, אל העיר העתיקה. היינו משחקים שם ואוכלים אבטיחים. זה היה המסלול שלנו כילדים, ועד היום הוא עושה לי בראש משהו טוב שאי אפשר לשכוח אותו".

אורי מלמיליאן. צילום: עדי אבישי

"פה יודעים איך לגשר"

יו"ר נשות הכותל ענת הופמן

מוצאת תקווה בגן החיות התנ"כי

"בגן החיות התנ"כי בירושלים פועל כל מה שלא מצליח במטרופלין עצמו. בהנהלת גן החיות יושבים חילונים וחרדים ביחד, ובין באי הגן אפשר למצוא ערבים, חילונים, חרדים ותיירים, וכולם מרגישים בו בנוח. גן החיות השכיל למצוא פתרונות לפתיחה בשבת שהדתיים יכולים לחיות איתם, והחילונים יכולים ליהנות מהם. נשים מועסקות בגן בלי קוד לבוש, וזה המקום היחיד בעיר שאפשר לראות בו בקיץ אישה צעירה במכנסיים קצרים מסבירה לחרדים איך נולד פילון. בגן החיות יש שימוש הוגן במעשרות. במקום להיזרק לפח, המעשר מגיע לחיות בגן. כל המים בגן ממחוזרים, דבר שתורם לחיסכון במים. בצפרייה יש שני זכרים שדוגרים על ביצים ומגדלים נשרים צעירים לתפארת. בניגוד למועצת העיר, שבה לא נעשה מאמץ קולקטיבי כדי לפתור בעיות, בהנהלת גן החיות התנ"כי יושבים אנשים שיודעים איך לגשר, ויש בו אווירה מאוד מיוחדת. ייתכן שהסיבה לכך היא שליד בעלי חיים פראיים, הירושלמים יודעים להתנהג כאנשי תרבות".

ענת הופמן. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"חוויה שעוברת בכל החושים״

ח"כ דוד אמסלם סופג רוחניות

ברחבת הכותל

"רחבת הכותל מרגשת אותי מהרבה בחינות. איך שנכנסים אל הרחבה מהעיר העתיקה, סופגים בבת אחת את כל האווירה, את כל הריחות והמראות. אתה מרגיש את ירושלים האותנטית בכל החושים. זו חוויה שכוללת את כל החושים: שמיעה, ריח, ראייה. פתאום, רחבת הכותל נפתחת לפניך, ואתה נחשף לעוצמת הכותל, לקדושה של המקום. הרוחניות מתחברת עם הגשמיות, וישנה התעלות רוחנית מאוד גבוהה. אתה מגיע לאבני הכותל ורואה את העוצמה, את גודל האבנים. זו היסטוריה של יותר מ־3,000 שנה של העם יהודי, והכל ביחד מתחבר לחוויה אחת מרגשת. באותה הזדמנות אני אומר פרק תהלים, ומבקש מבורא עולם לשמור על עם ישראל, על המשפחה הפרטית שלי ועל החברים".

דוד אמסלם. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"הייתי מטפס ונופל"

השף אסף גרניט

חוזר לפסל "המדרגות ההפוכות"

"מתחת לבית של ההורים שלי בשדרות הרצוג יש את פסל 'המדרגות ההפוכות' של עזרא אוריון ('סולם יעקב'). אני זוכר את הפסל הזה כמקום שהייתי נוהג לשחק בו בתור ילד. הייתי מטפס על הפסל, ובכל שנה הייתי מצליח לעלות קצת יותר, וגם הייתי נופל, כמובן. היום, כשאני מבקר את ההורים שלי או מגיע לירושלים למסעדות, אני כבר לא מטפס על הפסל, אבל זה עושה לי משהו נוסטלגי בלב".

אסף גרניט. צילום: מיכה לובטון

"חיה את דברי הנביאים"

הרבנית חנה הנקין מתמלאת אמונה

בגינת הילדים בקריית משה

"אני גרה בקריית משה, זו השכונה שבה גידלתי את ילדיי ואני חיה בה עד היום. גינת המשחקים בשכונה שלי היא המקום האהוב עלי בירושלים. קודם כל, כי הוא שופע ילדים. היום, מבלים במקום יותר ילדים מאשר בתקופה שבה גידלתי את ילדיי, וזה עושה לי שמחה וטוב, אבל בעיקר מרגשת אותי הנבואה מלפני 2,500 שנה של הנביא זכריה: 'עוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה'. כשאני מגיעה לגינה השכונתית, אני מרגישה שאני חיה את דברי הנביאים. אני חיה את כל התפילות, את כל הנבואות, שמתגשמות לנגד פני. בגינה, כמו בנבואה, אני רואה ילדות וילדים משחקים, ולידם הזקן והזקנה יושבים. לנוכח הנבואה המתגשמת במלואה, אני נזכרת בימים הקשים לאורך כל הדורות, כמו בימי זכריה, כשאנשים לא ידעו אם היישוב הקטן יחזיק מעמד. כיום ירושלים היא עיר יפהפייה, עם פריחה נפלאה בכל תחומי החיים - בתורה, בהייטק, באוכלוסייה, במבנים היפהפיים - ואני פשוט צובטת את עצמי כדי לוודא שזה לא חלום".

"ירוק, היסטורי ותרבותי״

האדריכל דוד קרויאנקר

מדבר על הגן הלאומי

"אני הכי אוהב בירושלים את החלק המערבי של הגן הלאומי, שמשתרע מכיכר צה"ל בצפון ועד לסינמטק בדרום. זהו אזור נפלא של שטחים ירוקים ובניינים היסטוריים שהוסבו לשימושי תרבות ופנאי, ומעל הכל מפרידים בצורה ברורה בין חומות העיר העתיקה של המאה ה־16 לבין העיר המודרנית. בהקשר זה תיזכר תמיד לטובה פעילותו של ראש העיר לשעבר, טדי קולק ז"ל, שבתקופת כהונתו גייס את האמצעים הכספיים לצורך שיפוץ הגן הלאומי ואף הוציא אותו לפועל".

"נותן לי אנרגיה וכוח״

השף שלום קדוש נוסע לראות את

חומות העיר העתיקה

"כשאני מסיים יום עבודה של 12 שעות ויוצא עייף בדרכי הביתה, אני נוסע דרך העיר העתיקה לראות את החומות. זה נותן לי המון אנרגיה והמון כוח. זו פשוט חוויה מדהימה לראות קצת לפני חצות את החומות. לא רחוק ממקום מגוריי ישנה טיילת ארמון הנציב, שממנה אפשר לראות את העיר הישנה והחדשה פרושה לפניך - זה מראה עוצר נשימה. אבל ירושלים היא גם מה שמסביב לה ואני מאוד אוהב את אזור יהודה והסטף, שם אפשר לקטוף תבלינים מיוחדים וריחניים, וזו פשוט חוויה".

השף שלום קדוש. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"כשהשבת יורדת על העיר״

יו"ר זק"א יהודה משי זהב

עולה להר הזיתים

"כל פינה, כל אבן, כל סמטה וכל שכונה בירושלים אני אוהב. בכל יום שישי, שעה לפני כניסת השבת, אני עולה להר הזיתים וחש את השבת יורדת על ירושלים. השקט באותה שעה ובאותו מקום לא קיימים באף מקום אחר בעולם. אני שומע שירים מרגשים, עוברים לי בראש האירועים שקרו במהלך השבוע, אני רואה את הר הבית וחושב לעצמי שכל הדתות כבר 4,000 שנה נלחמות על המקום הזה. כשעומדים שם, בראש ההר, מרגישים איזשהו חיבור. מרגישים שזהו יסודו של עולם, מרגישים את ההתעלות. אני עומד שם, במקום שבו אלפי דורות חלמו להגיע אליו, ואני נזכר במילים מתוך שירו של יהורם גאון: 'אלפי דורות חלמתי עלייך, לזכות, לראות באור פנייך!' אנחנו זכינו לדבר שאחרים רק חלמו עליו".

יהודה משי זהב. צילום: מיכה קירשנר

"מקום של תקוות וחלומות״

השחקנית והדוגמנית מלי לוי מתרגשת

מהכותל המערבי

"המקום האהוב עלי בירושלים הוא הכותל המערבי. בכל פעם שאני מגיעה אליו, אני מרגישה שהלב שלי מתמלא. אין עוד מקום שבו מתאספים כל כך הרבה תקוות, חלומות ובקשות של המון אנשים, עם אווירה חיובית, כוונה טובה ולב שלם. יש משהו עוצמתי בכותל שמרגש אותי בכל פעם מחדש".

מלי לוי. צילום: אלוני מור

"הצעתי נישואים בתצפית"

ח"כ חיליק בר

הולך בעקבות מגדל דוד

"מגדל דוד זה המקום שבאופן מוזר הביא אותי לגור בירושלים. גדלתי בצפת, וכילד עשינו טיול בר מצווה לירושלים. אני זוכר שראיתי את מגדל דוד עם החומות, וזה ממש הדהים אותי. חזרתי הביתה באותו ערב ואמרתי לאבא שלי שאני הולך לגור בעיר הזאת. יום אחרי שהשתחררתי מהצבא עזבתי את צפת ועליתי לירושלים. אגב, במגדל דוד, בתצפית הגדולה שיש שם, גם הצעתי נישואים לאשתי, אדית. הפתעתי אותה שם, וזה הפך את המקום לעוד יותר מיוחד בשבילי".

חיליק בר. צילום: אבשלום ששוני

"כסף לחצי כרטיס״

הזמר משה להב ("הטיש הגדול") מחפש את

מגרש הכדורגל בקטמון

"ברחוב רחל אמנו בשכונת קטמון היה פעם מגרש הכדורגל של הפועל ירושלים. בתור ילד הייתי מגיע עם לב פועם למגרש, מגביר את הצעדים ככל שהייתי מתקרב, ומתחיל לרוץ גם אם המשחק היה מתחיל בעוד שעתיים. הלב פעם משתי סיבות: בגלל המשחק, והציפייה הנרגשת שננצח, אבל בעיקר בגלל השאלה איך בדיוק אכנס למגרש? אבא שלי תמיד נתן לי כסף לחצי כרטיס, לא לכרטיס מלא, והייתי צריך לחשוב איך אני מסתדר בכניסה. הייתי צריך לתכנן את הכניסה, או במקרה הגרוע לקפוץ מעל החומה מלאת הקונצרטינות. בסופו של דבר, אף פעם לא נשארתי בחוץ, ותמיד הייתי מסתדר איכשהו. מבחינתי, ההתרגשות בכניסה לרחוב רחל אמנו הייתה לא פחות מכניסת הצנחנים לעיר העתיקה. היום המגרש הזה כבר איננו. אני מתהלך בין הבניינים של השכונה שקמה עליו, ומנסה לדמיין איפה בדיוק עמדו קורות השערים והיכן עבר הנתיב של הכדור לגול ההוא, של מרילי נגד באר שבע, או של בן רימוז' נגד בן יהודה".

משה להב. צילום: ללא קרדיט

"ליהנות מריחות התבלינים״

חבר מועצת עיריית ירושלים משה ליאון

נהנה בשוק מחנה יהודה

"שוק מחנה יהודה הוא הפינה האהובה עלי. השוק נמצא חמש דקות הליכה מביתי, ובכל פעם, כשאני רוצה קצת ליהנות מהריחות של התבלינים שיש שם וגם מהפעילויות השוקקות שמתקיימות במקום במשך רוב שעות היממה, אני הולך לשם עם רעייתי".

משה ליאון. מרק ישראל סלם

"סיום מושלם לכל בילוי לילי״

ח"כ רחל עזריה צופה על

העיר מהר הצופים

"כשאני והאיש שלי יוצאים לבלות - אם זה לסרט, למסעדה או לכל מקום אחר - בסוף הבילוי אנחנו תמיד נוהגים לעלות בלילה להר הצופים. יש שם הרבה נקודות תצפית מדהימות, שבהן העיר פשוט פרוסה לפניך בלילה, עם האורות המרצדים על ההרים מסביב, זהו אחד המראות הכי מרהיבים. וזה סיום מושלם לכל בילוי. מצד אחד, רואים את העיר מרחוק, מצד שני, מרגישים מאוד קרוב את האופי שלה. זו העיר על כל תפארתה".

רחל עזריה. צילום: פלאש 90

"הרוח הנושבת בתלפיות"

הסופרת גלילה רון־פדר־עמית

מתרגשת מחדש מבית עגנון

"כשילדים שואלים אותי איזה ספר אני הכי אוהבת, או איזה גיבור, אני נוהגת לומר להם שבגילי כבר אין 'הכי'. ישנם בירושלים מקומות רבים שאני אוהבת, והפעם אבחר בבית עגנון שנמצא בתלפיות. התאהבתי בו כשהייתי בת 16 וקראתי את הסיפור של עגנון 'מאויב לאוהב' על הרוח הנושבת בתלפיות, וכיוון שהרוח נדמתה לי כרוח היצירה, בכל פעם שאני עוברת במקום, אני חשה בה ומתרגשת מחדש".

גלילה רון-פדר עמית. צילום: יונתן זינדל

"מרגיש סוג של התעלות״

איש העסקים רמי לוי מתחבר

לנשמה בכותל המערבי

"הכותל מרגש אותי בכל פעם מחדש. למעשה, כל יהודי שמגיע לכותל מכל מקום בעולם, מרגיש מחובר גם לירושלים וגם לעם ישראל כולו, וזה לא משנה אם הוא חילוני, דתי או מסורתי. החיבור של הכותל לאדם יהודי נותן לו הרגשה שהשמים הם הגבול. כשאני מגיע לכותל, אני מרגיש סוג של התעלות ואת הנשמה שיש שם".
רמי לוי. צילום: מרים אלסטר. פלאש 90

"סמל לחיים המשתרשים״

יו"ר יד ושם אבנר שלו

בוחר בגינה הפרטית בבית של בתו

"כיליד ירושלים, הבניין שהכי מדבר אלי מבחינה אדריכלית וקשר לעיר זה המבנה של בית המשפט העליון, ואני רואה בו איזשהו מקום של התחברות. אבל מעבר לסימבוליקה ולאיכות הבניין, האהבה הגדולה שלי היא לגינה שבביתה הפרטי של בתי, ענת צוריה, שנמצא בשכונת ארנונה. זוהי גינה מאוד מיוחדת, וגם בתי, חלק מנכדיי, ואפילו הנינה שלי מתחברים לגינה הזאת ולחיים המשתרשים בירושלים. אני מחובר לגינה בדרך רוחנית. אני יכול לאכול תותים מהעץ, לקטוף ענבים או לשבת בה ולהירגע. מבחינתי זהו קשר לשורשים ולצמיחה. אני נולדתי בירושלים, התחלתי את צמיחתי בירושלים וחוויתי פה המון חוויות".

כשגרניט נפל ומלמיליאן חזר לממילא: הירושלמים בוחרים את הפינה שלהם בעיר

ראש העיר ניר ברקת מתחבר אל עיר דוד, השף חוזר אל ילדותו בפסל "המדרגות ההפוכות" והסופרת גלילה רון־פדר־עמית מתמלאת השראה בבית עגנון. פרויקט מיוחד