הפרשה החלה בדצמבר 2024, כאשר העובד, שהועסק בחברה מיולי אותה שנה, החל לסבול מבעיות ראייה חמורות ונאלץ לצאת לחופשת מחלה. בהמשך העלו הבדיקות חשד למחלת השרירים מיאסטניה גרביס, מחלה שעלולה לגרום לחולשת שרירים ולבעיות ראייה. הרופאים התעסוקתיים קבעו כי מצבו אינו מאפשר לו לשוב לעבודה בשלב זה.
אלא שבחברה החלו לחשוד בעובד לאחר שגילו כי הוא ממשיך להתאמן בריצה ואף משתתף במרוצים. כבר בינואר 2025 נשלח אליו מכתב שבו הטילה החברה ספק בהצדקת היעדרותו מהעבודה, דרשה ממנו להתייצב במשרד ואיימה בהשעיית תשלום שכרו. החברה אף הצביעה על פעילותו ברשתות החברתיות כראיה לכאורה לכך שהוא מסוגל לעבוד.
החשדות לא הסתיימו בכך. החברה שכרה משרד חקירות פרטי כדי לעקוב אחר העובד. החוקרים תיעדו אותו נוהג במכוניתו במספר הזדמנויות במהלך מרץ ואפריל 2025, בין היתר כדי להסיע את ילדו לבית הספר ולערוך קניות. מבחינת המעסיקה, התיעוד עורר שאלות לגבי מגבלותיו הרפואיות.
לא הסתיר שהוא מתאמן למרתון
נקודת המפנה הגיעה ב-13 באפריל 2025, כאשר העובד השתתף במרתון רוטרדם והשלים את המסלול המלא, שאורכו 42.195 קילומטרים. יומיים לאחר מכן, ב-15 באפריל, הודיעה לו החברה על פיטוריו המיידיים בטענה שהטעה את מעסיקיו ואת הרופא התעסוקתי בנוגע למצבו הבריאותי וליכולתו לבצע פעילות גופנית.
אלא שהעובד לא השלים עם ההחלטה ופנה לבית המשפט. במהלך ההליך התברר כי כבר בינואר 2025 סיפר לרופא התעסוקתי שהוא מתאמן בריצה ארבע פעמים בשבוע ומתכונן למרתון. המידע אף הופיע בתיקו הרפואי. בנוסף, החברה עצמה ידעה שהוא עוסק בריצה ואף השתתף בחצי מרתון, אך לא ביררה עם הרופא כיצד הפעילות מתיישבת עם מגבלותיו הרפואיות. גם המעקב אחר נהיגתו לא הוכיח שהטעה את מעסיקיו. בית המשפט קיבל את הסברו כי לאחר שהחל לקבל טיפול תרופתי הצליח לנהוג למרחקים קצרים, אך עדיין לא היה מסוגל לבצע נסיעות ארוכות, לרבות הנסיעה למקום עבודתו.
בספטמבר 2025 קבע בית המשפט ברוטרדם כי לא הייתה הצדקה לפיטורים המיידיים. החברה חויבה לשלם לעובד פיצוי של 50 אלף אירו, נוסף על פיצוי בשל סיום העבודה ללא הודעה מוקדמת, פיצויי סיום העסקה ותשלומים נוספים. החברה ערערה על ההחלטה, בעוד העובד ביקש להגדיל את הפיצוי ל-70 אלף אירו. אולם ב-22 בספטמבר 2026 דחה בית המשפט לערעורים בהאג את שני הערעורים ואישר את פסק הדין המקורי.
השופטים מתחו ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבעו כי פעלה באופן פוגעני כלפי עובד שהיה במצב רפואי פגיע. עוד נקבע כי החברה הסתמכה על חשדות שלא הוכחו, הפעילה עליו לחץ בלתי מוצדק והזמינה חקירה פרטית בלתי מידתית. בסופו של דבר נותר הפיצוי בסך 50 אלף אירו על כנו, לצד 8,250 אירו בגין הפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו-1,820.42 אירו כפיצויי סיום העסקה, וכן חיובים נוספים שנפסקו בהליך.
כך הסתיים סיפור שבו עובד שפוטר בעקבות השתתפות במרתון הצליח לרשום ניצחון נוסף, הפעם באולם בית המשפט. ההכרעה לא קבעה שכל עובד בחופשת מחלה רשאי להשתתף במרתון, אלא שהמעסיקה לא הוכיחה הטעיה או עילה המצדיקה פיטורים מיידיים.
התרעות פיקוד העורף