את מצב הרוח והתחושות בקרב יהודי אירופה היה אפשר לזהות בקלות כאשר ביקשתי לראיין חלק מהם לכתבה זו. ״עזוב״, אמר לי אחד מאנשי העסקים הישראלים המנהלים בית מלון בפולין, ״זה מתכון לצרות. אני לא רוצה שמישהו יקרא שאני מארח כאן קבוצות של ישראלים וישים את המלון על הכוונת״. אחרים הסכימו להתראיין בתנאי אחד - אנונימיות. ״אני לא רוצה שהשם שלי יוזכר״, ביקש אחד מהם. אחרים פשוט הודו כי הם חוששים לביטחונם האישי והעדיפו לוותר.
ההתקפות האנטישמיות האחרונות בכמה ממדינות אירופה הפכו את הפחד לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של היהודים שם. גם חלק מהמרואיינים כאן אמרו כי נתקלו בהתקפות מילוליות כאשר זוהו כיהודים. עם זאת, למרות המצב המתוח והחשש התמידי, מרביתם אינם שוקלים לעזוב את המדינות שבהן הם מתגוררים ולעלות לישראל. ההרגל גובר כנראה על הפחד.
״ההתקפה על היפר כשר הייתה עבורנו הלם עצום. לא יכולנו לעצור את הדמעות״, מספרת נלי עמר, 30, המתגוררת בפריז. ״מיד לאחר המתקפה חשתי חרדה, מתח וחוסר ביטחון בכל פעם שיצאתי מהבית או השתמשתי בתחבורה הציבורית. תקופה מסוימת גם נמנענו מלהיכנס לחנויות מזון כשר. אבל בסופו של דבר אני לא מוכנה להיכנע לפעולות האנטישמיות האלו. אמשיך לבקר בכל המקומות שבהם ביקרתי בעבר״.
על האווירה שבה חיים היום היא וחבריה בקהילה היהודית בבירת צרפת עמר מספרת: ״אנחנו לא יכולים להסתובב יותר עם כיפה על הראש או מגן דוד על הצוואר בלי שנזכה למבטי שנאה. אני חלק מהעם היהודי ולעולם לא אתכחש לכך. אמשיך לענוד את מגן הדוד, למרות שמשפחתי מבקשת שאנהג במשנה זהירות. אנו יודעים שזו לא הייתה ההתקפה האחרונה, והשאלה היא רק מתי תגיע המתקפה הבאה״.
גם העובדה ששומרים חמושים הוצבו בכניסה למוסדות יהודיים בפריז לא מרגיעה אותה כלל. ״מה כבר יכולים לעשות שוטר או שניים העומדים בכניסה עם חימוש מועט?״, שואלת עמר. ״אחרי ההתקפה על משרדי המגזין 'שארלי הבדו' שוחחתי עם שוטר שאמר לי כי אם יירו עליו בקלצ׳ניקוב, האפוד ממש לא יעזור״.
לנה פוזנר-קורוסי, 58, נשיאת הקהילה היהודית בשוודיה, ממש לא חושבת על עלייה לארץ, אף על פי שבחודשים האחרונים ספגו היא וחבריה איומים והתנכלויות מצד מוסלמים המתגוררים במדינה. המצב החמיר, היא מספרת, לאחר מבצע צוק איתן, כאשר יהודי שוודיה הפכו למטרה נוחה מבחינת המוסלמים המקומיים לנקמה על פעולות צה״ל בעזה.
״קיבלנו איומים על הטמנת פצצות, איומים בדואר אלקטרוני, קללות ברחוב. חלק מחברי הקהילה הצעירים קיבלו איומים וכונו 'רוצחים' בפייסבוק״, מספרת פוזנר-קורוסי.
אף על פי ששוודיה הייתה המדינה הראשונה שהכירה במדינה פלסטינית, בחודש אוקטובר שעבר, מהלך שזכה לביקורת חריפה בישראל ואף גרם להרעת היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, פוזנר-קורוסי מספרת כי ראשי השלטון בשטוקהולם פועלים הרבה יותר מבעבר על מנת לשמור על ביטחונם של יהודי שוודיה.
״לאחר הפיגוע האחרון בקופנהגן, ראש הממשלה השוודי התקשר אלי ומיד לאחר מכן טס יחד עם נציג מהקהילה היהודית לטקס הזיכרון בדנמרק״, היא אומרת. ״הממשלה השוודית פועלת בצורה הרבה יותר רצינית כדי להבטיח את הביטחון שלנו. הם מבינים כי המצב כעת שונה״.
גם פוזנר-קורוסי מספרת כי שמעה על מספר חברים בקהילה, בעיקר בעלי משפחות, שמהרהרים ברעיון העלייה לישראל, אולם לטענתה, ״המצב כאן שונה מאשר בצרפת, שם היהודים מצהירים על הכוונה לעשות זאת. קיימות מחשבות ושאלות האם יש עתיד ליהודים בשוודיה, אבל אף אחד לא ממהר לעזוב״.
דווקא בפולין, מדינה המזוהה בעיני רבים בישראל באופן מסורתי עם אנטישמיות, חברי הקהילה היהודית מעידים כי הם חשים בטוחים יחסית. בניגוד למדינות אחרות באירופה, בפולין ישנה קהילה מוסלמית לא גדולה במיוחד, מצב המסייע לתחושת הביטחון.
עם זאת, לטענת מנהל המרכז הקהילתי היהודי בקרקוב, יונתן אורנשטיין, האירועים האחרונים באירופה גורמים לחשש בקרב חברי הקהילה. ״ההתקפות נגד יהודים יושבות לאנשים בראש והם מדברים עליהן״, הוא אומר. ״בעיקר המתקפה בקופנהגן, כי רבים מיהודי דנמרק היגרו מפולין בשנת 1968 ויש לנו קשר הדוק עם הקהילה היהודית בדנמרק. אנחנו בודקים את אמצעי הביטחון שלנו ונוקטים בכל האמצעים כדי לשמור על ביטחונם של חברי הקהילה״.
בשנת 2012 חוותה בולגריה פיגוע נגד ישראלים בשדה התעופה בבורגס. מחבל מתאבד שהתפוצץ באוטובוס תיירים מישראל הביא למותם של חמישה מהם.
למרות האירועים האחרונים באירופה, מעידים אנשי הקהילה היהודית בבולגריה כי הם לא חשים פחד מיוחד. הרב הראשי של בולגריה, אהרון זרביב: ״אומנם כשאנו הולכים ברחוב אנו מקפידים להכניס את הציציות למכנסיים ולהסתיר כל סממן יהודי, אבל באופן מעשי לא נתקלנו באלימות פיזית או מילולית והחיים ממשיכים כסדרם. המוסדות היהודיים מאובטחים באופן קבוע, ואנו דנים כל הזמן כיצד ניתן להגביר את האבטחה, כי כרגע היא לא הדוקה מספיק״.
גם זרביב טוען כי יש בין חברי הקהילה שלו כאלה השוקלים בקול רם באפשרות של עלייה לישראל, ״אבל עושים זאת לא בגלל המצב בבולגריה, אלא באירופה בכלל״.
שנת 2012 הייתה משמעותית גם עבור שכנתה של בולגריה, יוון. מפלגת הימין הקיצוני ״השחר הזהוב״ הדהימה כאשר זכתה ב-18 מושבים בפרלמנט. זמן קצר לאחר מכן החלו יהודי יוון לחוש בשינוי האווירה סביבם. הפגנות, מצעדים ואיומים על רקע אנטישמי הפכו לדבר שבשגרה.
מאז כבר הוצאה המפלגה אל מחוץ לחוק, אבל ההתקפות האחרונות בפריז וקופנהגן החזירו את אווירת הפחד גם אל חברי הקהילה ביוון.
משה קונסטנטיניס, נשיא ארגון הגג של הקהילות היהודיות ביוון, מספר כי ״המוסדות היהודיים - בתי כנסת, בתי ספר, גני ילדים - מאובטחים בצורה קבועה על ידי המשטרה. אנו משתפים פעולה עם כל הרשויות המקומיות על מנת להבטיח את שלומם של יהודי המדינה. לא שינינו את אורח החיים ואת הפעילויות הרגילות, אבל הגברנו את אמצעי האבטחה וביקשנו מאנשי הקהילה לגלות עירנות גבוהה יותר למתרחש סביבם. ההתקפות האנטישמיות המגיעות מניאו-נאצים או ג'יהאדיסטים הפכו ליותר אלימות והן גובות קורבנות. זה גורם לאימה ולתחושת טרור. זה חייב להיות מאבק של כולם -יהודים ולא יהודים כאחד״.
עם זאת, לקונסטנטיניס יש בשורה מעודדת. כמו אורנשטיין בפולין, גם הוא מספר כי ההתקפות האחרונות גרמו לסולידריות בין הקהילות היהודיות באירופה. ״אנו בקשר קרוב עם הקהילות בפריז ובדנמרק, כמו גם עם ארגונים יהודיים באירופה ובעולם״, הוא אומר. ״אנו חשים כי עלינו להיות כעת מאוחדים כנגד האיומים החדשים״.
על השאלה האם הוא שמע מחברי הקהילה היהודית על כוונה לעזוב את יוון, מספר קונסטנטיניס: ״זו צריכה להיות החלטה מצפונית של כל אדם באופן אישי, המבוססת על הקשר שלו עם ישראל ולא בגלל החשש מטרור. אנו, מצדנו, חייבים להמשיך ולהילחם בכל הדרכים האפשריות - חינוך, חקיקה, ביטחון - כדי להגן על חיי היהודים באירופה. אם אירופה תוותר על היהודים, היא תוותר על ערכי התרבות, הדמוקרטיה וההומניזם שלה״. •
התרעות פיקוד העורף