עשר שנים לפחות, אולי אף יותר, לקח להנהגה הדתית של מצרים לתפוס את הראש ולהכריז כי משהו באסלאם השתבש. היה צריך שרבבות ערבים חפים מפשע יירצחו ומאות מכוניות תופת יתפוצצו בקהיר, בבגדד, בריאד, בטריפולי ובביירות, כדי שנשמע את הדברים שיצאו מפי שייח אל-אזהר, איש הדת הבכיר ביותר במשטר המצרי.
"יש להחזיר את האסלאם למקומו הנכון", קרא הד"ר אחמד א-טייב, ודרש להתחיל את השינוי בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
הוא הוסיף נבואת זעם: "כל עוד לא נשיב את השליטה החינוכית והתרבותית בבתי הספר שלנו ובאוניברסיטאות מן הכאוס שמאפשר להכריז על מוסלמי כופר או חוטא, אין תקווה לאומה הזו. היא לא תשיב לעצמה את כוחה, אחדותה, אחוותה ויכולתה להיות תרבותית ולצעוד בצד האומות המתקדמות".
"שייח אל-אזהר" הוא תוארו של נשיא מרכז המחקרים הגדול בעולם הסוני, שמושבו בקהיר. זהו מינוי ממשלתי, בהוראת נשיא מצרים, שמאז ומתמיד שימש כזרועו הדתית של ארמון הנשיאות בקהיר.
בכל הקשור לרצח, מזכירים הפוסקים, הקוראן מאיים בעונש חמור על מי שהרג מוסלמי. "כל ההורג את המאמין בכוונה תחילה, יבוא על גמולו בגיהינום", נכתב בפרק הרביעי, בפסוק 93, "אלוהים ישפוך חמתו עליו ויקללו ויכין לו עונש כבד".
"המשטרים האלה אינם הפתרון, הם הבעיה", זעק העיתונאי הפלסטיני עבד אל-בארי עטואן, שפועל מלונדון. לדבריו, עשרות שנים של דיכוי האזרח ושלילת חירותו הולידה נתין שאורחותיו כאורח החיות. בהיותו מושפל, ובחיפושיו אחר כבודו האבוד, מובן שינהג כחיית טרף ויאשים בצרותיו את אדוניו ואת המערב. כאלה, לשיטתו של עטואן, היו 15 המתאבדים הסעודים בפיגועי 11 בספטמבר. את השנאה שפיתחו הם רכשו בארצם, ואחר כך הפנו אותה לטובה בידידותיה.
האם קריאתו של סיסי לרפורמה דתית תעלה יפה? ספק אם בעתיד הנראה לעין. בשלב הזה, מדובר בתחנה ראשונה בדרך ארוכה של תיקון.
"אם לטפל במישהו, אז הכתובת הראשונה היא המסגדים", אומר למעריב אזרח מצרי, בוגר מערכת החינוך בארצו, שחפץ בעילום שם. "משם באה הקיצוניות, מהדרשות ביום שישי. אני גדלתי על זה, ואני יודע מה הם אומרים שם. הם מקללים את היהודים והנוצרים. התחנה השנייה היא ערוצי הטלוויזיה של התנועות הסלפיות. גם שם מדברים בשפה הזו".
התרעות פיקוד העורף