נפגעי רעידת האדמה בנפאל מתחילים דרך ארוכה של שיקום. חלקם לעולם לא ישתקמו. מניסיון העבר, עשרות שנים עוברות עד שאזורים שנפגעו משתקמים.
אזור פוקושימה נטוש לגמרי. גם תושבי ערים וכפרים בסביבה שרשאים לחזור לבתיהם אינם ממהרים לעשות זאת. בכפר אידטיי, במרחק של כעשרים קילומטרים מהכור, חיו 6,000 תושבים לפני רעידת האדמה. היום מגיעים לכפר כמה מאות בשעות היום כדי לעבד את האדמה, איש לא נשאר ללון בבתים הנטושים. דובים וקופים משוטטים בין הבתים. "שלושים שנה יעברו בטרם האזור ישתקם", אמר פקיד בכיר מקומי לאחרונה.
העיר היפנית קובה הייתה קרובה למרכז רעידת אדמה ב-17 בינואר 1995. 6,434 בני אדם נהרגו ברעידה שהגיעה ל-6.9 בסולם ריכטר. 150 אלף בתים קרסו, 120 רציפים ניזוקו בנמל קובה, השישי בעולם בעגינת מכליות. מסילות ברזל נהרסו, שריפות התלקחו בכל רחבי העיר. הנזק הוערך במאה מיליארד דולר.
השחיתות במדינה ופוליטיקה לא יציבה גורמות לכך שהכספים הרבים לא מגיעים ליעדם. 85 אלף בני אדם עדיין גרים באוהלים מתוך 1.5 מיליון שנותרו ללא קורת גג. רבים עדיין גרים במגורים זמניים. במדינה פורצות מעת לעת מהומות ומגפות. "צלקות של הטרגדיה עדיין נותרו בפורט או פרנס", אמר צלם בלגי שמתגורר בעיר בעשר השנים האחרונות לכתב המגזין טיים. "אנשים פה אומרים שהתנאים שלהם עכשיו יותר גרועים מאשר בעבר, לפני רעידת האדמה".
אתרי אינטרנט ממשלתיים מראים תמונות פסטורליות של כפרים משופצים. 200 אלף כפריים, על פי הודעת הממשלה, קיבלו משקים במקום אלה שנהרסו. פעילי זכויות אדם אמנם טוענים שסין מסתירה הפגנות של רבים שעדיין גרים במבנים זמניים, אבל מי מאמין להם כשאתרים ממשלתיים מתארים אמהות שאיבדו את ילדיהן אבל מיהרו ללדת תינוקות חדשים, רעירעיובעלי בתי תה שמספרים שהלקוחות שלהם נהנים עכשיו יותר.
התרעות פיקוד העורף