הרבה לאחר שאחרון הישראלים יאותר בנפאל וישוב הביתה, תישאר המדינה המוכה בהרי ההימאליה עם ההשלכות ארוכות הטווח של רעש האדמה העז אשר פקד אותה בסוף השבוע.
ארגוני הסיוע כבר מזהירים מפני אסון הומניטרי במדינה. הערכות הממשלה המקומית מדברות על כך שמספר הנספים עוד עלול להגיע לכעשרת אלפים, אבל אנשי האו"ם במדינה דואגים לעשרות האלפים שנותרו בחיים. בראיון מיוחד ל"מעריב אונליין" ממטה האו"ם בקטמנדו, מספרת רופה ג'ושי, דוברת של ארגון האו"ם למען ילדים, יוניצ"ף נפאל, על הטרגדיה איתה מתמודדים ארגוני הסיוע במדינה בימים אלה.
"אנחנו עסוקים כאן, בלשון המעטה. המצב נורא במיוחד היום כי ממש הבוקר (שלישי) התחלנו לקלוט המונים שהצבא המקומי הצליח לפנות לקטמנדו מהכפרים המנותקים שבסביבה ואם חשבנו שהמצב קטסטרופלי עד עכשיו, אז קיבלנו מכה לפנים הבוקר. מזג האוויר גם לא פועל לטובתנו כי חצי שנה לפני השיחה שלנו החל בקטמנדו גשם זלעפות שלא פוסק וכל זה כשרבבות בני אדם חסרי קורת גג מצטופפים ברחובות תחת כיפת השמיים וגם מאד קר בחוץ. אנחנו קורסים ולא יכולים לתת מחסה לכולם". עוד סיפרה כי כ-2,000 ילדים כבר זוהו כהרוגים - כמעט מחצית מהמספר הכללי, שרק ממשיך לעלות.
ג'ושי מוסיפה: "הדיווחים שאנחנו מקבלים מהאנשים שלנו בכפרים בסביבות העיר שהדרכים אליהם מנותקות חמורים יותר כי כל מערכות מי השתייה קרסו ומתחיל להיווצר מחסור במים שאנחנו מנסים למלא. כל מוסדות האו"ם כאן בשיתוף הממשלה המקומית מנסים למלא את החסר במים, מזון ומחסה וטיפול רפואי ואנחנו גם שותפים לתיאום מאמץ הסיוע הבינלאומי אבל צריך להבין, זאת ארץ הררית מאד. רוב הדרכים צרות וחשופות למפולות אדמה בזמן רעש כמו שהיה כאן, מה גם שחלקן ממש התבקעו בזמן הרעש".
אחד מהילדים ששרדו את רעש האדמה וכעת הם פליטים בבירה הנפאלית ונעזרים ביוניצ"ף הוא פראג'ול, בן 10 , ששוכן כעת עם שמיכה אחת בשדה פתוח ליד מפקדת הצבא הנפאלי ואביו מספר: "באנו לכאן באותו היום בו קרתה רעידת האדמה הגדולה. אין לנו אוהל בשעות היום, אנחנו פשוט מסתובבים במחנה. כשיורד גשם, כמו אתמול בלילה, אנחנו תופסים מחסה בסככה הפתוחה בקרבת מקום". צ'האנה, בת 13, תפסה מחסה עם בני משפחתה המורחבת אחרי שביתם נרחב והיא מספרת: "כרגע אנחנו במחנה בקטמנדו וקשה מאד לחיות כאן. מעולם לא חווינו דבר כזה אבל אני מנסה ללמוד מהמצב הזה כי מצבים כאלה הם כנראה חלק מהחיים. אני רק מקווה שכולם חיים".