חמישים שנות יחסים דיפלומטיים אינם אלא דבר סמלי. היחסים בין גרמניה לישראל התחילו, ומה שיותר חשוב התפתחו, הרבה קודם. המשא ומתן להסכם השילומים וביצועו היו המשמעותיים ליחסים הללו.
בבתי הספר לומדים הילדים לא רק את העובדות ההיסטוריות של השואה, אלא גם ערכים, שהם הלקח שיש ללמוד מהתקופה הנאצית. הם לומדים דמוקרטיה, הם לומדים על זכויות אדם, הם לומדים הומניזם והם לומדים אנטי מלחמתיות. הם לומדים גם לשנוא שיעבוד, שאותו הם קושרים עם קולוניאליזם. כל הערכים הללו מביאים אותם לדילמה בהקשר למדיניותה של מדינת ישראל כיום.
עד כמה שישראל יכולה להיות מרוצה מההתפתחות המופלאה של 50 שנות יחסים רשמיים – התפתחות שאיש לא ציפה אותה ורבים לא רצו בה - אסור לה להרשות לעצמה לנוח על זרי הדפנה. עתיד היחסים האלו בתנאים הנוכחיים איננו מובטח.
הכותב הוא שגריר ישראל בגרמניה לשעבר, מחבר הרומן "המלחמה הגדולה של לודוויג ולואי", על החיילים היהודים במלחמת העולם הראשונה, שיצא זה עתה לאור בהוצאת שוקן
התרעות פיקוד העורף