בקוסטה נברינו, עיירת נופש בפאתי מחוז מסינייה ביוון, אין כמעט עיתונים. למרות המרחק מכותרות הענק המבשרות על קריסתה הכלכלית של יוון ולמרות ההפגנות ברחובות אתונה, התושבים מרגישים על בשרם את המצב הפיננסי במדינה. עבור התיירים המשבר נוכח בעיקר בפרטים הקטנים.
יום ראשון בערב - אנחנו מתיישבים במסעדה. המלצרית מגיעה עם התפריטים בידה, אבל לפני שהיא מחלקת לנו אותם היא מעירה במבט מתנצל: ״אי אפשר לשלם פה היום באשראי״. אנחנו שואלים מה פשר ההכרזה המשונה והיא ממהרת להסביר: ״כאן התקבלה ההוראה מההנהלה לפני שעתיים, אבל זה לא משהו נקודתי אצלנו. זה מתחיל עכשיו ברוב העסקים כי הם מפחדים שהבנקים לא יוכלו לשלם להם״. אנחנו שואלים את המלצרית מה קורה עם לקוחות שאין להם את האפשרות לשלם במזומן. המלצרית עונה בחיוך עגום: ״אם מגיעים אלינו לקוחות שלא יכולים לרשום או לשלם במזומן אנחנו נאלצים לבקש מהם לעזוב. אני מקווה שזה מצב זמני שייפתר בהקדם, צריך להסתגל למצב החדש״.
מהשולחן לידינו עולים קולות צחוק רמים. השולחן שלהם מתמלא במנות וכשהם מזמינים את בקבוק היין השלישי אני כבר לא מצליחה להתאפק. ״מצטערת להפריע, אבל נשמע שאתם מפה ורציתי לדעת איך אתם מתמודדים עם המצב הכלכלי״.

נהום, תושב סלוניקי שנופש באזור, עונה לי באנגלית קלוקלת: ״זה מצב חדש, ההגבלות התחילו היום. ממחר יהיה מותר להוציא פה בכספומטים 60 יורו ביום לאדם. זה לא מספיק לכלום. יש לנו מזומן אבל הוא יספיק רק עד השבוע הבא. אם זה לא יסתדר עד אז, אני לא יודע מה נעשה. בינתיים אנחנו נהנים מהחיים כל עוד אפשר, אחרי זה אולי נתחיל לבקש במסעדות לשטוף כלים תמורת האוכל״, שאגות צחוק עולות משאר היושבים בשולחן למשמע המשפט האחרון. אני לא מצליחה להכריע אם הם פשוט לא מעכלים עדיין או שעיכלו טוב מאוד כבר מזמן והספיקו להעביר את כספם לחשבונות זרים שבהם הוא מוגן. 
לעומת העשירים, שעבורם האפשרות שיצטרכו להצטמצם היא חידוש של הימים האחרונים, בני המעמד הנמוך חווים זאת במשך כמה שנים. וסיליס, אחד העובדים במלון, סיפר כי לפני שלוש שנים קיצצו את משכורתו ב־15% ומאז זה ככה. ״12 שנים עבדתי וצברתי העלאות ופתאום ביום אחד הכל נחתך״, אמר וסיליס, ״זה קרה לכל העובדים בענף המלונאות. במקביל, המסים שילשו את עצמם בשנים האחרונות ומחירי החשמל והדלק מרקיעי שחקים. אין ברירה אלא להמשיך לחכות שזה ייגמר, אבל זה ככה כבר כל כך הרבה זמן ואנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה. רק אומרים לנו כל הזמן כמה שהחוב גדל וכבר אין מאיפה לקצץ״.
הוא כועס על החלטת הממשלה לצאת למשאל עם ולפתוח את האפשרות של ניתוק מהאיחוד האירופי: ״הם פשוט מנסים להתנער מהאחריות ולהשליך אותה על התושבים. מה שקורה עכשיו באירופה זה משחק של מי ממצמץ ראשון. אומנם אנחנו קטנים, אבל אם באמת ניפול זה ישפיע על הרבה מדינות בעולם ויגרום לטלטלה רחבה יותר. אף אחד לא רוצה להגיע לזה. לתת לתושבים הפשוטים להחליט עכשיו זה טעות, אם יש משחק כוחות אנחנו חייבים להשתתף בו. לפרק אותו זה כמו להפסיד, כי אז כבר לא תהיה לנו שום תמיכה, נהיה עמוק בצרות לבד לגמרי״.
יום לאחר ההכרזה הגורפת על הפסקת השימוש בכרטיסי אשראי המגבלות הופכות מקלות יותר עבור התיירים - בעלי חשבונות זרים יוכלו להשתמש באשראי ונוסף לכך, יוכלו למשוך מהכספומטים ללא הגבלה. אבל כל עוד הבנקים סגורים, למצוא כספומט שעדיין לא התרוקן היא משימה כמעט בלתי אפשרית, כך שלשינוי האחרון אין ערך ממשי.
״הכי נורא זה שכל זה קורה דווקא בתקופה הכי משגשגת שלנו מבחינה תיירותית״, אומרת מוכרת בבית מרקחת בעוד היא מחייבת את כרטיס האשראי שלי, ״אנחנו מקווים מאוד שאירופה תחליט לתת לנו עוד דחייה ולתמוך בנו, אחרת תיירים לא יגיעו לכאן ונהיה משותקים בתקופה הכי תיירותית ורווחית.הפער רק יעמיק ובכלל לא יהיה סיכוי לצאת ממנו״.