מאה שנות אור מפרידות בין ישראל למצרים, אבל לעתים אתה חושב שהפער הולך ומצטמצם בכל זאת. זה קורה אחרי התבטאות מעוררת אופטימיות של נשיא מצרי כזה או אחר, או ידיעה על קבוצת תיירים שחזרה מהעיר המצרית לוקסור ולא חדלה לספר בשבחי המארחים. אבל אז אתה קורא ראיונות עם אינטלקטואל מצרי, כמו ד"ר אחמד פואד למשל, ושוב מאבד את התקווה.
"הדמות היהודית נפוצה בכל רחבי העולם לדרגה כזו שאם יהודים מסתייגים מן הציונות, אומרים להם – אתם מסתייגים מרצון השמים, ואתם באים לידי כפירה, וזה לא מקובל", כך טוען ד"ר פואד בראיון בתשובה לשאלה מה עומד באמת מאחורי דמותו של היהודי.
"הם אכן טורחים להנציח את הערפל. למשל, הם כותבים בערבית, אבל באותיות עבריות. זה נועד להגביר את תפיסת הייחוד שלהם ולהסתיר את כוונותיהם. יש ביניהם כאלה, שלצורך ההטעיה, הפיצו נוסחים מיוחדים מן התלמוד המגדפים את ישו ואמו מריה, והסתירו זאת משאר בני העם היהודי".
"היהודים במצרים שונים במקצת, כי מצרים הופכת את מי שבא אליה למצרי. לכן אישיותו של היהודי המצרי שונה מן המודל שבו התפרסם המלווה בריבית שיילוק, המוכר מן היצירה האנגלית. ד"ר רעמסס עווד ביצע מחקר חשוב על היהודים במצרים ומצא כי מצרים התייחדה בקליטת היהודים, מן התקופה הפרעונית ועד לתקופה האנדלוסית, שבה הם היגרו לאירופה, שהרי המוסלמים הערבים סובלניים. מאז ואילך מצאנו (בקרבם) שרים, אמנים ובעלי הון יהודים, והמצרים ידעו להבדיל בין הציונות כזרם גזעני לבין היהדות כדת מונותיאיסטית".
"קבוצה מתוכם החלה לסכסך בין העם המצרי ליהודי מצרים. אותה קבוצה הייתה ידועה בזמנו בתמיכתה ונטייתה כלפי האחים המוסלמים. יהודי מצרים לא רצו להגר ממנה, ולכן הפחידו אותם באמצעות פיגועים. אחר כך בא קצין מודיעין ישראלי למצרים ותכנן את פעולת לבון ('עסק הביש') וגייס כמה יהודים לפוצץ אינטרסים אמריקאיים, להרוס ולרגל. כך יצא ליהודים שם של מעורבים בטרור. מיותר לומר כי אלה מהם שגרו במצרים נשאו אזרחות צרפתית, אנגלית ובלגית. במהלך 'התוקפנות המשולשת' (מלחמת סיני), מדינות אלה נקטו קו עוין למצרים, ומאז החלו המצרים להתייחס בחשש כלפי היהודים".
"באופן כללי, יש מחלוקות בישראל, ויש רב ליהודים המזרחיים ורב ליהודים המערביים, ויש רבנים מחוץ לממסד הרבני, ויש זרם רפורמי וזרם שמרן, ועלינו להכיר זאת ולפעול בהתאם", מוסיף ד"ר פואד. "השירות הצבאי עלול להיות עילה למלחמת האזרחים הבאה, כי יש המשרתים בצבא הישראלי ויש שאינם משרתים, אבל אומרים שהם מתפללים למען החיילים".
"בהחלט, והיא מובילה קו עוין המטפח את השקפת האחים המוסלמים ומעוות את פניה של (מהפכת) 30 ביוני לטובת האחים, הטרור וההתפוררות".
"הרצון הוא הרווח, כל עוד הוא לא נשבר. ואיתו התודעה. אנו מבינים שהם אויבינו, ושכנותם רעה, וכי האויב נמצא בצפון־מזרח המדינה. ההיסטוריה אומרת כי מצב האויבות יימשך אף ללא נשק. המאבק יתנהל על זהות, דת ותרבות כי הם משחקים תפקיד עוין כלפינו. הדבר החשוב ביותר הוא בניית סגלים מקרב הדורות הבאים שיהיו מוכנים להם, וזאת על בסיס מידע ומחקר אמיתי, ולא על סיסמאות".
"הצד הרשמי הוא דבר אחד, והעממי דבר אחר. הצד הרשמי אומר: זהו זמן הנורמליזציה וכפיית השלום הכולל עם ישראל, ולכן הוא חתם על נספחים לחוזה השלום. אבל העם לא מחויב לחתימה הזו, ואינו מוכן להכריח את האזרח ללכת לישראל, לקבל את הישראלים, לסחור עמם או להשתתף עמם בסימפוזיונים ואירועי ספורט. כי הגורם העממי מתנגד להפוך דף בסכסוך הישראלי".
"אם נפקח עין ולא נישן, ייטב לנו. ידוע שחמאס אינה מקשה אחת. יש חמאס בחו"ל, ובתוך הארץ, וחלק מהם שונאים את מצרים ואחרים אוהבים, ויש חלק שונא את ישראל, ואחר עובד איתה ומשתף פעולה. ישראל עודדה את קיומה של חמאס כדי לפגוע בתנועה הלאומית (הפלסטינית) וביאסר ערפאת, אבל בא אחמד יאסין ואמר: אשתף איתו פעולה עד למינימום הנדרש כדי שלא תהיה פגיעה באינטרסים הפלסטיניים. אבל הוא נרצח, כי ההתקרבות בין חמאס לערפאת לא הייתה לטובת ישראל, אלא פגעה בסוגיה הפלסטינית".
"הם פוסעים על אותו מסלול כמו יחסי חמאס וישראל. אבל לקטאר אין עַם בעל דעת קהל. היא מדינה שנזקקת לצלע שלישית, של מדינה אחרת, שיש בה ייצוג לאדמה, לעם, לממשלה. לכן כשהיא מאמצת את ההשקפה האמריקאית באופן מלא, העם אינו מפעיל עליה לחץ. ממשלת קטאר הסכימה לבסיס אמריקאי בשטחה, או לביקורים של מנהיגיה בישראל, אבל הדבר לא עורר בעיות פנימיות שם. קטאר היא בעצם ערוץ אל־ג'זירה, שיש לו מדינה. כמו ישראל, שהיא בסיס צבאי שיש לו מדינה".
"בהחלט. העם המצרי שרוי במלחמה גדולה לשחרור מצרים מהכיבוש של האחים המוסלמים וחילוצה מן ההגמוניה האמריקאית. הגמוניה זו שולחת זרועות לתקשורת הקטארית והישראלית. אלה נוטות לעוות את העובדות בידיעות שקריות, כשהן מדווחות על מתקפת טרור בסיני ומספרות על דרך הכזב על הרוגים ושבויים רבים. כל זאת כדי ליצור בלבול בשורות העם המצרי ולערער את האמון בצבא ובהנהגה".
"ראשית, התפקוד התקשורתי שלנו צריך להיות מהיר יותר. שנית, עלינו להפריך את השקרים שמופצים ולפרסם את הגרסה המצרית מהר מהם. רבים סבורים כי ישראל היא גן עדן לדמוקרטיה באזור, בעוד שהצנזורה בישראל הוקמה ב־1945, לפני קום המדינה. ועלינו להשיב לידנו את המושכות ולהגן על האמת שלנו כדי שקולנו יישמע בתקשורת שלנו, ונחשוף כי ישראל היא מדינה גזענית וכי קטאר אינה יודעת דמוקרטיה מהי".
התרעות פיקוד העורף