העתיד כמעט פה: כל האפשרויות והסכנות שבתהליך הטלפורטציה

השבוע הגיע ואיתו כמה החלטות גורליות שוודאי צפויות להדיר שינה מעיניכם: לאיזו מדינה תקפצו לסעוד את ארוחת הערב - האם למסעדה אירופית מעוטרת בכוכבי מישלן, או שמא דווקא למסעדת בשרים איכותית בדרום אמריקה הרחוקה? כשתחושת השובע תעטוף אתכם, תעמדו בפני בחירה קשה לא פחות - היכן תעדיפו לבלות את השבת, האם בחופי האלמוגים של האיים המלדיביים, או אולי דווקא להשתכשך במי הטורקיז של האיים הקריביים? לא, לא מדובר פה בצרות של עשירים בלבד, אלא במה שייתכן שבקרוב ייהפך למנת חלקו של רוב אוכלוסיית העולם, ואולי אפילו ייחשב ביום מן הימים כמו נסיעה מקומית פשוטה וקצרה ברכב הפרטי שלכם.

לחובבי המדע הבדיוני ביניכם זה אולי מוכר מסדרת הטלוויזיה האמריקאית “מסע בין כוכבים", ולאלה שלא ממש, כנראה הגיע הזמן להכיר - “טלפורטציה" (“טלה" - מרוחק, “Portare" - בלטינית: לשאת) - העברת עצמים משני מקומות שונים במרחב, בלי לעבור במרחב. לפי מומחים שונים מדובר בתחום שלאחרונה זוכה להתפתחות מהירה ביותר בחזית הפיזיקה המודרנית, ולאחר כמה ניסויים מוצלחים למדי שנערכו בתחום בעת האחרונה, הגיע הזמן לנסות להבין מתי תהפוך הטכנולוגיה ליישומית, אם בכלל, וכיצד היא עשויה לשנות את חיינו ולשכללם ללא היכר.

“המין האנושי מחפש כל דרך לדלג במרחב, זה מה שאפיין אותנו במשך אלפי שנים. בכל פעם חיפשנו דרך חדשה לא לקבל את העובדה שאנחנו תקועים במרחב או בזמן כעובדה מוגמרת", מסביר פסיג, “אנחנו כל הזמן מחפשים שיטות חדשות להעביר דברים במרחב, כי הבנו שזה המפתח להתפתחות, מפתח לחלוק רעיונות ולנצח במלחמות, למשל. אנחנו בתחילת תקופה חדשה, שבה מנסים להעביר דברים בדרך שאנשים לא העלו על הדעת 30–40 שנה לפני כן. למשל ה־Wi־Fi - העברת נתונים בגל, שפעם אף אחד לא השתמש בו, וכיום אנחנו מעבירים את כל תעבורת המידע ברשת כזו. בהמשך אנחנו נגלה עוד דרכים חדשות להעביר דברים במרחב, גם את החושים וגם את החפצים. זה החלום הרטוב של המין האנושי. כבר בתורה דובר על אותה ‘קפיצת הדרך'".

מי שמרגיע את החגיגה הוא פרופ' בן ישראל, המסייג את קיומה של הטלפורטציה העתידית. לדבריו, מבחינה תיאורטית, אומנם רעיון הטלפורטציה אפשרי מבחינה פיזיקלית, אך זאת כמובן בכפוף ל"עיקרון אי הוודאות", עיקרון יסוד בפיזיקה קוונטית ולא קושי טכני של מה בכך, שלפיו, כשנרצה לבצע טלפורטציה בדיוק גבוה מאוד, נתקשה למדוד בו־זמנית ובדיוק מוחלט את כל הפרמטרים של המסע הפיזיקלי (למשל - זמן, מיקום, אנרגיה) אלא רק באי ודאות מסוימת. יתרה מכך, הרעיון כולו מותנה בכמה תנאים מוקדמים. “את מה שאנחנו רואים ב'מסע בין כוכבים' לא יודעים לעשות", טוען בן ישראל, “העברה בטלפורטציה תיתכן רק אם קיימת בצד השני הכנה מוקדמת, כלומר גוש חומר שעבר אינטראקציה (חשמלית, כימית, ר"פ) עם האדם שמעבירים, ומונח במקום המועד להעברה. כך למשל, אדם נכנס למכונה בישראל ונעלם בתוכה, והתכונות הפיזיקליות שלו מופיעות בגוש החומר שמוכן באופן ספציפי עבורו בצד השני, בניו יורק למשל".

“זה קורה באפס זמן. כלומר ההיעלמות וההופעה במקום החדש שעבר הכנה בוצעו למעשה במקביל, באותו זמן, וזה לא משנה אם זה בתוך כדור הארץ או מחוצה לו. אלא שההכנה חייבה אותך להגיע למקום המסוים כדי לבצע את ההכנה הנדרשת".

“אם נניח שאפשר לתאר את התודעה שלנו ואת מה שאנחנו מרגישים כתוצאה של כימיקלים, של זרמים חשמליים ושל חיבורים בין הסינפסות במוח שלנו, אז אם אני יכול להעביר אינפורמציה על איך התאים האלה נראים למקום אחר, אפשר גם להעביר מצבים מנטליים ממקום למקום".

את התרחיש שלו ליבנה מסיים עם בונוס מעניין: “כשעלות של מעבר ממקום א' ל–ב' תרד מאוד - נוכל לראות ערים שלמות שהן בתי חולים ענקיים, ערים של בתי תענוגות, ערי מדיטציה או ערי אופנה".

לצד ההזדמנויות המבטיחות, נראה כי גם רמת הסיכונים בלתי מבוטלת בעליל, במיוחד כשמדובר במדינות כמו ישראל, המוקפות באויבים ומועדות לטרור, מלחמות ולשאר מרעין בישין. כך למשל, בהנחה שביום מן הימים תהפוך הטכנולוגיה לקלה, לזמינה ולזולה, הרי ששיתכנו תרחישים רבים. אחד מהם, לדברי פרופ' בן ישראל, עלול להיות רלוונטי למדינת ישראל, והוא “העברת טרוריסטים, אפילו צבאות שלמים, מעזה לתל אביב בלי שהם עברו דרך הגבול, בהנחה שבנקודה מסוימת בתל אביב יוכן חומר רלוונטי להעברה. חשוב להבין: בניגוד לתחבורה רגילה, בטלפורטציה הגוף המועבר לא עובר בדרך שבין שתי הנקודות. כך, לשם הדוגמה, אם אדם או חפץ יעברו ממרכז תל אביב אל חוף הים, יחידות התקשורת וההאזנה שאולי ממוקמות בדרך כלל לא יקלטו את המידע. וזה כבר פותח את האופק לעבר תרחישים קטסטרופליים למיניהם". למזלנו, תרחיש זה עוד רחוק מאוד מכלל יישום.

הבחירה אם להשתמש בטכנולוגיה תהיה, כמובן, אינדבידואלית ותשתנה מאדם לאדם, אך מה שבטוח הוא שהאדם לא יפסיק לנסות להתקדם ולכבוש עוד ועוד פסגות. את הנושא מיטיב לסכם פרופ' פסיג, שלמרות השערותיו על זמן היתכנות הטלפורטציה, הוא מסייג ומסביר: “אנחנו נכנסים למאה שנים שקצב ההתפתחות שלהן הוא משהו כמו 2,000 שנים. קשה לדעת מה יהיה עוד 100 שנים. מה שבטוח זה שהחיים יהיו שונים לחלוטין: אורח החיים, העיסוקים שלנו, האופן שבו נבחר, וגם האופן שבו נחלוק מידע וניצור קשרים. הרבה דברים יכולים להתרחש, אבל העיקרון הוא שהמין האנושי מונע על ידי הצורך לפרוץ את הגבולות ולפרוץ את מה שתוקע אותו במרחב ובזמן. זאת המטרה של המין האנושי מקדמת דנא, לתקשר בלי להיות תלוי באילוצים של ממד הזמן והמרחב. אם נסתכל על זה בצורה כזאת, אנחנו למעשה עדיין לא נולדנו, לא פיזית ולא מנטלית. הסביבה עוד תמשיך להתפתח".