אחרי הסיקור שהעניקו לביקור ההיסטורי של האפיפיור פרנציסקוס בארצות הברית ואחרי שדיווחו על הנאומים שראשי המדינות נשאו בפתיחת עצרת האו"ם השנתית, אמצעי התקשורת בארצות הברית חזרו השבוע לעיסוק האהוב עליהם - המרוץ של הפוליטיקאים הרפובליקנים והדמוקרטים למועמדות מפלגתם לנשיאות 2016. במגרש הביתי הזה העיתונאים, הפרשנים, המומחים והסוקרים נראים אחוזי תחושת התעלות וגאווה. בעיקר במרוץ הרפובליקני שבו ההיצע הוא עצום, נגיש ומגוון - אם כי יש שיטענו שאינו איכותי במיוחד - ואין בו רגע דל.
כתב "ניו יורק טיימס" שהשתתף בפאנל סיפר כי בתחקיר שערך על פיורינה בתקופה שבה כיהנה כמנכ"לית של ענקית מוצרי התקשורת HP, עלה כי החברה סבלה מהפסדים עצומים. "היא גרמה למשקיעים הפסדים שהסתכמו ב־60 מיליארד דולר", סיפר. "השאלה היא רק איך יגיבו על זה המצביעים".
אבל מה שמייחד את המרוץ לנשיאות הנוכחי הוא התחושה שהתכונה החשובה ביותר הנדרשת ממתמודד היא להיות אאוטסיידר בכל מובן: לא פוליטיקאי, לא מזוהה חלילה עם מחנה פוליטי מאורגן, מנותק מכל מה שמסמל את הממשל.
השאלה הגדולה היא: אם התכונה הנדרשת מהמתמודדים והמועדפת בשיקולי המצביעים היא להיות מנותק לחלוטין מהממסד הפוליטי, איך יתפקד מועמד כזה, אם ייבחר לנשיאות? פרשנים ומומחים מסבירים כי בסופו של יום, ככל שיתקרב מועד הבחירות, האמריקאים יתפכחו ויבינו כי מה שחשוב אצל המתמודדים הוא הכישורים והיכולות להנהיג. מומחים מתנחמים בכך שהליך הבחירות המוקדמות במדינות השונות יגרום למצביע האמריקאי לערוך חשבון נפש ולבדוק – הפעם בצורה מדוקדקת – את אישיותו ואת כישרונותיו של מי שמבקש את אמונו ואת קולו.
התרעות פיקוד העורף