נאומו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בפתיחת כינוס העצרת הכללית של האו"ם לפני שבועיים, כלל 4,750 מילים, אבל בפעם הראשונה בשש שנות כהונתו נעדרו משם שני שמות שהיו חלק בלתי נפרד מנאומיו הקודמים: ישראל והרשות הפלסטינית.
הנאום נישא כאשר המתיחות בירושלים כבר הייתה בשיאה, עם עימותים כמעט יומיומיים בין כוחות הביטחון לבין מתפרעים מוסלמים על הר הבית ומהומות בשכונות הערביות של מזרח ירושלים. על רקע זה נראה שההתעלמות המופגנת של אובמה, דווקא כאשר היה מקום לקריאה של מנהיג העולם החופשי למאמץ מחודש בניסיון לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, מעידה על עייפות החומר ותסכול מכישלון המאמצים בשנים האחרונות.
הלך הרוח הזה בא לידי ביטוי גם בסיקור העולמי של הנעשה בישראל בשבועות האחרונים. בניגוד לסיקור הבלתי פוסק של מבצע צוק איתן בקיץ 2014, כלי התקשורת הבינלאומיים כמעט שלא העניקו לגל האלימות הנוכחי כותרות ענק בשעריהם הראשיים בעיתונים המודפסים, באתרי האינטרנט או במהדורות החדשות. זאת אף על פי שמדובר בהתפרצות שמקורה באחד המקומות הקדושים ביותר בעולם, אשר יכול להצית מלחמת דת שהיקפיה קשים לחיזוי.
אומנם אתמול, לנוכח ההסלמה בטרור, כבר ניתן היה לראות ביטוי בולט יותר במהדורות החדשות ובאתרי האינטרנט החשובים בעולם, עם דיווחים מפורטים על הפיגועים הקטלניים ועל צעדי התגובה הביטחוניים שעליהם החליט הקבינט, אבל אחרי קרוב לחודש של טרור, מדובר ביוצא מהכלל שאינו מעיד על כלל הדיווחים של גל האלימות הנוכחי.
פרופ' רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל מסביר בשיחה עם כי ישנם סיפורים בינלאומיים שדוחקים את האירועים בישראל ובשטחים לשוליים, כמו התקיפות הרוסיות בסוריה, משבר הפליטים באירופה ומציאת מים במאדים, אבל גם העובדה שמספר הנפגעים בפיגועים נמוך יחסית משפיעה על הסיקור הנוכחי. "למרות המתח העצום שבו נמצאים אזרחי ישראל בשל תדירות ההתקפות, עדיין זאת מתקפת טרור בעצימות נמוכה", אומר פרופ' מן. "בעיניו של עורך חדשות שיושב באירופה או באמריקה, האירועים טרם עברו את הסף מבחינת היקפם כדי שיהפכו לסיפור גדול. הרי גם אצלנו טרם הושגה הסכמה אם זאת כבר האינתיפאדה השלישית או גל שיחלוף. אם המצב יחריף חלילה על ידי גידול במספר ההרוגים באירוע אחד, הסיפור יזכה לסיקור נרחב יותר. אז יתחיל אותו כדור שלג שבו יותר ויותר אמצעי חדשות יעלו את הסיפור לעמודים הראשונים ולקדמת המהדורות".
פרופ' מן מוסיף כי למרבה המזל, המשבר הנוכחי גם לא סיפק תמונות דרמטיות, כמו של פיגועי התאבדות המוניים, ועל כן "נדרש זמן עד שאירועים מחלחלים לתודעת התקשורת הבינלאומית".
"גורם מרכזי בתקשורת של היום הוא הצילומים: האינתיפאדה הראשונה חדרה לתודעת התקשורת בין היתר לאחר שרשת סי.בי.אס הקרינה צילומים של חיילי צה"ל בשכם מנסים לשבור באמצעות אבנים את ידיהם ורגליהם של נערים פלסטינים שיידו עליהם אבנים", הוא מזכיר. "באינתיפאדה השנייה היו אלה תצלומי הילד מוחמד א־דורה בצומת נצרים, ואחר כך הלינץ' ברמאללה. צריך לקוות שלא נספק לעולם תצלומים כאלה שיזניקו את הסיקור".
לא רק סמנטיקה
בחינה של הסיקור הבינלאומי מעידה על תמימות דעים בין כלי התקשורת על כך שאת גל האלימות הנוכחי הציתו הטענות הפלסטיניות על כוונתה של ישראל לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית, לצד המבוי הסתום במשא ומתן המדיני.
הדיווחים גם מדגישים כי מדובר באתגר משמעותי עבור עתידם הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "אף אחד מהם לא מוכן לבצע מהלך דיפלומטי דרמטי שיכול להרגיע את הסכסוך, ועם זאת המצב המידרדר בוחן את היכולת שלהם להשיג שליטה על הבוחרים חסרי הסבלנות שלהם", כתבה ג'ודי רודורן, הכתבת הראשית של "הניו יורק טיימס" בירושלים.
אף שלא מעט עיתונים ואתרי אינטרנט מנסים לספק סיקור הוגן של האירועים הקשים, קשה להתעלם מכך שכאשר ישנם יותר נפגעים פלסטינים מישראלים, וכאשר מרבית המחבלים הפלסטינים נהרגים במהלך ניסיונות הפיגוע, חלק נכבד מכלי התקשורת אינם תמיד מזדהים עם תחושת הפחד וחוסר הוודאות של הישראלים ומספקים כותרות, פרשנויות ודיווחים שאינם מציגים תמונה מאוזנת של המצב בשטח הבוער.
כך למשל, בעמוד השער של אתר ה־סי.אן.אן הופיעה שלשום הכותרת "אדם נורה ונהרג בירושלים", אך רק קריאה בתוך הידיעה עצמה מלמדת כי אותו "אדם" הוא למעשה מחבל פלסטיני שניסה לדקור שוטר מג"ב בכניסה לעיר העתיקה.
"הגרדיאן" הבריטי, שידוע בסיקור פרו־פלסטיני, נתן ביום שני במה לעימותים הנוכחיים בעמוד הראשי של אתר האינטרנט שלו. אולם הכותרת לא עסקה בסיקור האלימות, אלא במכתב פתוח שפרסם מנהיג התנזים לשעבר, מרואן ברגותי, מכלא הדרים, ובו הוא מכריז כי "הכיבוש הישראלי הוא שורש הסכסוך הפלסטיני". במקביל, באתר האינטרנט של "האינדיפנדנט", אף הוא עיתון שאינו נחשב לתומך ישראל, ניתן למצוא בהבלטה סרטון של פלסטיני בן 65 שמגדף חיילים ושוטרי מג"ב חמושים בחברון. לצדו קיים גם סרטון הירי של אנשי ביטחון במחבלת הערבייה מנצרת שניסתה לבצע פיגוע דקירה בעפולה, תחת הכותרת "המשטרה הישראלית יורה באישה פלסטינית מחוץ לתחנת אוטובוס בעפולה".
התועלת שבהסתרה
הביטוי הבולט ביותר לבעייתיות בסיקור הגיע מצד שירות השידור הבריטי, הבי.בי.סי, שלא פעם הואשם בעבר כי הוא נוקט בדיווחיו בעמדה מוטה נגד ישראל ובהדגשת העמדה הפלסטינית. מיד לאחר פיגוע הדקירה בעיר העתיקה, שבו נרצחו הרב נחמיה לביא ואהרן בנט לפני כשבוע וחצי, הופיעה הידיעה באתר האינטרנט של הבי.בי.סי עם הכותרת שמכריזה "פלסטיני נורה למוות אחרי שהתקפה בירושלים גרמה למותם של שניים".
אולם זאת לא הייתה הכותרת האחרונה שליוותה את הדיווח באותו ערב. בתוך כשעה התחלפה הכותרת לא פחות משלוש פעמים: "התקפה בירושלים: ישראלים נהרגו בעיר העתיקה 'על ידי פלסטיני'", "התקפה בירושלים: ישראלים נהרגו בעיר העתיקה על ידי פלסטיני" ו"ירושלים: פלסטיני הרג שני ישראלים בעיר העתיקה".
הכותרות השערורייתיות עוררו תגובות נזעמות לא רק ברשתות החברתיות, אלא גם מצד השגרירות הישראלית בלונדון ומצד ראש לשכת העיתונות הממשלתית, ניצן חן, שהבהיר במכתב זועם כי "יש גבול לחוסר האובייקטיביות בסיקור עיתונאי".
אחרי פחות מ־24 שעות פרסמה הרשת הבריטית הודעה, ולפיה מדובר ב"טעות של עורך זוטר" שאינה משקפת את מדיניות הבי.בי.סי, אולם נמנעה מלהתנצל באופן רשמי. זאת בניגוד לערוץ האנגלי של אל־ג'זירה, אשר פרסם ציוץ על הפיגוע בטוויטר עם כותרת זהה, אולם עורכיו מיהרו להבהיר כי "אנחנו מצטערים על הניסוח של הציוץ, שנכתב תחת לחץ של חדשות מתפרצות".
"ברור שבמערכות תקשורת יש הטיות באשר למסגור הסיקור ולדרך הצגת העובדות המגיעות מהשטח", מסביר פרופ' מן. "ייתכן בהחלט שגם מה שקרה בבי.בי.סי היה תולדה של הטיה כזאת, באופן מודע או בלתי מודע. האהדה לצד הפלסטיני ולמה שמוצג כמאבק לאומי לעצמאות של עם שנמצא תחת כיבוש, מחלחלת כבר עשרות שנים לתקשורת, במיוחד באירופה. אחת הזירות במאבק בינינו לפלסטינים מתמקדת בשאלה מיהו הקורבן. בדעת הקהל ובתקשורת באירופה גוברת בהתמדה הנטייה לראות בנו את התוקפן ואת הפלסטינים כקורבן, אנדרדוג. תפיסה כזאת של הסכסוך עלולה לגרום לעורך לנסח כותרת כזאת".
למרות כל זאת, פרופ' מן מודה כי הפרופיל הנמוך היחסי של הסיקור הנוכחי פועל כעת דווקא לטובתה של ישראל. "על רקע מעמדה של ישראל בדעת הקהל, בעיקר במרבית ארצות אירופה, רוב אמצעי התקשורת יאמצו במידה כזאת או אחרת את הנרטיב הפלסטיני גם בסיבוב הנוכחי, וידגישו את טענתם שזאת מחאה עממית אמיתית. זאת על רקע מאמצי הימין הישראלי לשנות את הסטטוס־ קוו על הר הבית, שלא לדבר על נזק נוסף לתיירות לישראל, שטרם התאוששה מנזקי מבצע צוק איתן", הוא אומר. "על כן, ישראל תתקשה להפיק תועלת מועטה בלבד - בתחומי ההסברה ובתחומים אחרים - מחשיפה נרחבת של העימותים בתקשורת".