"פעם שאלתי פילוסוף צרפתי דגול: מה יעורר את הצרפתים?” מספר ד”ר אפרים הררה. “הפילוסוף חשב הרבה ואז אמר: ‘אולי אם הם ימוטטו את הקתדרלה של הנוטרדם’. אחרי זה הוא שוב חשב ובסוף קבע: ‘ייתכן שגם זה לא יספיק’”.


עד כדי כך?


“אולי השילוב של התקפות טרור רצחניות והמוני הרוגים יעשה משהו”.




ד”ר הררה, מומחה לאסלאם ומחבר הספר “ג’יהאד - הלכה למעשה”, שגדל בפריז ועשה את הדוקטורט שלו בסורבון, סבור שמתקפת הטרור שהתרחשה בפריז בסוף השבוע תחזק את הימין הקיצוני בצרפת ואף עלולה להביא לעלייתו לשלטון. “אתה רואה את הדאגה ברחוב”, הוא מספר. “הסתובבתי בשוק,

ברובע ה־12, ומדברים שם ערבית בבסטות. הצרפתי מגיע בבוקר לקנות בגט,  והמוכר הוא מוסלמי. אז נכון שחלק מהמוסלמים השתלבו יפה בחברה ורוצים להשתלב, אבל לצרפתי נמאס, והמיאוס הזה יבוא לידי ביטוי בקלפי ובצורה ברורה”.


“צעדים דרסטיים"



מפלגת הימין הקיצוני הצרפתית “החזית הלאומית” הוקמה באוקטובר 1972 על ידי ז’אן מארי לה פן. הוא הנהיג אותה במשך 39 שנים, עד אוקטובר 2011, אז תפסה את מקומו בתו מארין לה פן. המפלגה, שקראה לאורך השנים לצמצם את ההגירה לצרפת ולהגביל את זכויותיהם של הזרים השוהים במדינה, ספגה ביקורת כבדה ונחשבה גזענית. בדצמבר 2010 עוררה לה פן סערה לאחר שהשוותה בין מוסלמים שמתפללים ברחוב ובין הכיבוש הנאצי. “כל אלה שמדברים על כיבוש בזמן מלחמת העולם השנייה יכולים לדבר גם על הכיבוש הזה”, אמרה אז בראיון. “זה כיבוש של חלקים משכונות שיש בהם חוקים ברורים לפולחן דתי. זה אומנם בלי טנקים וחיילים, אבל זה כיבוש בידי אנשים”.
 

אלא שלאחרונה, עם עליית האסלאם הקיצוני וגלי הפליטים הנוהרים לאירופה, התחזק כוחה, והאפשרות שתזכה בבחירות לנשיאות של 2017 נראית ריאלית מתמיד. “צרפת חייבת סוף־סוף לזהות מי הן בעלות בריתה ומי הם אויביה”, אמרה לה פן, 47, לאחר מתקפת הטרור בסוף השבוע. “האויבים מגיעים ממדינות שיש להן יחסים קרובים עם האסלאם הקיצוני או שמשתפות פעולה עם טרוריסטים. כל מי שנלחם בגורמים האלה הוא בעל ברית”.


"אולי אם ימוטטו את את הקתדרלה של הנוטרדאם" ימים שחורים בפריז. צילום: רויטרס
 

“חייבים להשמיד את הפונדמנטליסטים האסלאמים, והמסגדים הקיצוניים המטיפים לשנאה צריכים להיות סגורים”, הוסיפה לה פן בחשבון הטוויטר שלה.

“נכון שעכשיו יש סולידריות והאבל הוא משותף, אבל הפיגועים יביאו להקצנה נוספת ביחסים בין שמאל וימין בצרפת”, משוכנעת ד”ר צילה הרשקו, עמיתת מחקר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן וחוקרת יחסי ישראל־צרפת. “המפלגה בראשות מארין לה פן דרשה כבר אחרי הפיגוע במערכת העיתון שארלי הבדו שיינקטו צעדים דרסטיים כלפי המוסלמים. היא דרשה הפסקת הגירה, הפסקת גילויי פולחן דתי בציבור ומעורבות של המדינה בנעשה בתוך המסגדים. אלה היו דרישות ברורות שגרמו לעלייה בתמיכה בה. לה פן יכולה להיות הנשיאה הבאה כי העם הצרפתי רוצה ביטחון. לה פן הבינה והורידה את הנושא האנטישמי מהפרק. היא יודעת לפנות לצרפתים. הצפי הוא שבבחירות הבאות היא תתמודד מול הסוציאליסטים, ויש לה סיכוי טוב”.
 

בחודש הבא אמורות להתקיים בחירות אזוריות, ובצפון המדינה הסקרים מנבאים לחזית הלאומית ניצחון, במיוחד במקומות שבהם שולטים העוני והאבטלה והשנאה לזרים גוברת מול חוסר האונים שמאפיין את הממשלה הנוכחית. 
 

שלא כמו אביה, לה פן משתדלת לא לדרוך על מוקשים. כך למשל, היא אמרה שיהודי צרפת הם צרפתים לכל דבר וצריכים להישאר במדינה, ואף טענה שהיכן שהאסלאם הקיצוני מפריע לתושבי השכונה היהודים, הממשלה צריכה לטפל בכך. בנוסף, לרוב היא גם לא יוצאת נגד האוכלוסייה המוסלמית כולה. בבחירות האזוריות המתקרבות היא אף ניסתה לגייס חלק מקולותיהם של המוסלמים. עם זאת, היא מציבה תנאי אחד. לתפיסתה, מי שחי בצרפת צריך להתנהג כמו צרפתי. “אנחנו אומרים להם שהם צרפתים כמו כל אחד אחר”, הסביר וולראן דה־סן־ג’וסט, מועמד המפלגה לבחירות האזוריות בסביבות פריז בראיון טלוויזיוני. “הם רק צריכים לכבד את הסגנון הצרפתי החילוני”.
 

לפני שלוש שנים, בבחירות לנשיאות, זכתה לה פן בכ־18% מהקולות ולא הצליחה להעפיל לסיבוב השני, שבו הולנד גבר על הנשיא היוצא ניקולא סרקוזי. הפעם, ככל הנראה, השאלה אינה אם היא תגיע לסיבוב השני, אלא מי יתמודד מולה.


“מצב בלתי הפיך"



הניכור בין ילידי צרפת לאוכלוסיית המהגרים המוסלמים בא לידי ביטוי כבר בגל המהומות וההפגנות האלימות שפרץ ב־2005 בפרברי פריז בידי 

מהגרים מוסלמים וכונו “האינתיפאדה הצרפתית”. בעשר השנים שחלפו מאז השקיעה ממשלת צרפת 100 מיליארד יורו בניסיון לשקם את השכונות הבעייתיות, אבל מאלק בוטי, חבר פרלמנט מהמפלגה הסוציאליסטית ממוצא אלג’יראי, טוען שהמצב כלל לא השתפר, אלא להפך. “אנחנו נמצאים כבר כמה שנים על מדרון שמוביל אותנו למצב בלתי הפיך”, אמר בוטי בראיון לטלוויזיה הצרפתית. “עשר שנים אחרי, אין בשכונות האלה מפגינים, יש שם טרוריסטים".

“אני לא מעז לומר זאת, אבל נראה לי שהבחירות ב־2017 די סגורות”, הוסיף בוטי באותו ראיון. “הפחד שלי הוא לא שהשמאל יפסיד, אלא שהרפובליקה תפסיד. במצב הדברים הנוכחי, אני לא רואה איך מארין לה פן לא תהיה הנשיאה הבאה”.
 

לה פן הופכת בולטת במיוחד מול חוסר האונים שמפגינה הממשלה הנוכחית, בראשות הנשיא פרנסואה הולנד, בכל הנוגע לבעיות שמטרידות את צרפת, ובעיקר התגברות האסלאם הקיצוני.


“כל הסקרים מראים שיותר משני שלישים בצרפת רואים באסלאם איום וחושבים שהוא אינו תואם את ערכי הדמוקרטיה”, אומר ד”ר הררה. “ומפני שהם לא מקבלים הגנה מהשלטון, לא מהימין ולא מהשמאל, הם יפנו לימין הקיצוני. הם יטפלו בזה בכוח והם מדברים על זה בצורה ברורה”.


מפגין חוסר אונים, פרנסואה הולנד. צילום: רויטרס


לטענתו של ד”ר הררה, להתגברות האסלאם הקיצוני יש חלק משמעותי בעליית הימין הקיצוני בצרפת. “היום חיים בצרפת בין חמישה לשבעה מיליון מוסלמים”, אומר ד”ר הררה. “המדינה האסלאמית הקימה חליפות שמאפשרת ג’יהאד התקפי. זה מאפשר לממש את החזון של החלת האסלאם על העולם. הם גם דוגלים בתפיסה של אל־קאעידה שאומרת שבמדינות דמוקרטיות, שבהן הממשל תוקף את האסלאם, האזרחים שהצביעו אחראים למעשי הממשלה, ולכן הם מטרה לגיטימית. כרגע יש בצרפת כל החוקים האפשריים כדי להתמודד עם הבעיה, רק שאין הבנה או רצון. יש אזורים בצרפת שעליהם החוק לא מוחל. כך למשל, לאזור האצטדיון סטאד דה פראנס, שבו התרחש אחד הפיגועים במתקפת הטרור, המשטרה לא נכנסת וגם לא מכבי האש. החבר’ה עומדים בכניסה לרבעים, ואם מגיעים שוטרים, הם תוקפים באבנים. מיליון וחצי איש חיים באזורים שנמצאים תחת שלטון מוסלמי”.
 

התחזקותה של לה פן מתרחשת גם על רקע הנהירה של מאות אלפי פליטים מהמזרח התיכון, ובעיקר מסוריה, למדינות אירופה. לאחר שהנשיא הולנד החליט לקלוט 24 אלף פליטים, התמיכה בו צללה, בעוד לה פן אמרה את דעתה בצורה ברורה וטענה, בין היתר, כי גרמניה תומכת בכניסת מהגרים למדינה כדי שהתעשייה הגרמנית תקבל אספקת "עבדים".


ההזדהות עם רעיונות הימין הקיצוני בצרפת החלה לחרוג מהשוליים ומהשכבות הנמוכות ולהתפשט גם לשכבת הפילוסופים והאינטלקטואלים, שחלקם קוראים לנקוט יד קשה מול הבעיה. כך למשל, אריק זמור, פעם בעל טור בעיתון “לה פיגארו” והיום איש טלוויזיה, כבר עמד כמה פעמים לדין בגין התבטאויות קיצוניות, ובהן הטענה ש”הזרים גונבים, תוקפים ומפשיטים את המדינה”, או הטענה  ש”רוב סוחרי הסמים הם שחורים וערבים”.
 

אל מול הימין הקיצוני ניצב השמאל הצרפתי, שמתקשה לא פעם לפגוע בזכויות האדם לצורך המאבק בטרור. “אני יושבת ועוקבת מאז הפיגועים אחרי מה שקורה בטלוויזיה הצרפתית ולא שומעת שהם אומרים ‘מוסלמים’”, מספרת ד”ר הרשקו. “הם אומרים ‘טרור’. מבחינתם להגיד ‘מוסלמים’ זה לא פוליטיקלי קורקט וזו בעיה לקרוא לילד בשמו. יש חשש שכל מיני צעדים יפגעו בחירות הפרט. הייתי בקיץ בפריז ונסעתי ברכבת לאיטליה. יצאתי מתחנת גאר דה נור והיא הייתה מלאה. בפתח לא בדקו מזוודות, וגם לא על הרכבת, למרות שהיו כבר פיגועים. היום הם צריכים להחליט את מה שאנחנו רואים כמובן מאליו: לאן הם בדיוק הולכים”.