דיווש מהודו לאירופה בעקבות האהבה: "לא היה לי כסף"

כתלמיד בית ספר שגדל בכפר אוריסה (Orissa), שבמזרח הודו, הוא סבל מאוד מיחס משפיל כלפיו מצד התלמידים שהשתייכו לקסטות עליונות ממנו, זאת כיוון שהשתייך לקסטת  המנודים (Dalit) – הנחשבת  לקסטה בתחתית היררכייה בשיטת הקסטות של הודו. בכל פעם שהרגיש עצוב, הייתה אימו אומרת לו שעל פי תחזית ההורוסקופ שלו, יום יבוא, בו יפגוש אישה שתגיע מארץ רחוקה: היא תהיה בת מזל שור ומאוד מוזיקלית, ובנוסף תהיה בעלותה ג'ונגל. לכן, כשפגש מהננדיה את שרלוט, הוא נזכר מיד בתחזית אימו ושאל אותה אם היא בעלת ג'ונגל. שרלוט פון שכדוין, נצר למשפחת אצולה שבדית ענתה שאכן היא בעלת ג'ונגל, ונכון היא מאוד מוזיקלית ואף מנגנת בפסנתר ואם לא די היה בכך, אישרה שהיא בת מזל שור. 

"קול פנימי אמר לי שהיא ה'אחת', וכבר בפגישה הראשונה נמשכנו זה לזה כמו שני מגנטים. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", סיפר מהננדיה. והוסיף "אני לא יודע למה שאלתי אותה את השאלות האלו, וגם פחדתי שתתלונן נגדי במשטרה". אבל שרלוט הסתקרנה והתרשמה מכנותו של הבחור הצעיר, ולאחר כמה פגישות נסעו יחד לכפר הולדתו של מהננדיה, אוריסה.

"כשפגשה את אבי בפעם הראשונה לבשה סארי. ועד היום אין לי מושג איך הצליחה לקבל את ברכתו ואת ברכת המשפחה. התחתנו לפי המסורת השבטית". שרלוט שנסעה לדלהי עם חבריה משבדיה במסלול ההיפים המפורסם באותם הימים – מאירופה לטורקיה, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן - כדי להגיע להודו ב-22ימים. לפני שנפרדו השביעה שרלוט את מהננדיה שיבוא בעקבותיה לביתה שבבורס (Boras, עיר טקסטיל שבדית). 

למעלה משנה חלפה והשניים שמרו על קשר באמצעות מכתבים, אך עדיין לא הצליח מהננדיה לחסוך מספיק כסף כדי לקנות כרטיס טיסה. בסופו של דבר, לאחר שגמלה ההחלטה בלבו שהנה הגיע הזמן לצאת למסע - מכר את כל רכושו, קנה אופניים והחל לדווש לכוון מסלול ההיפים. המסע שלו התחיל ב -22 בינואר, 1977 ואופניו גמעו כברת דרך של כ- 70 ק"מ בכל יום. "האמנות נחלצה לעזרתי. רשמתי דיוקנאות של המקומיים והם בתמורה נתנו לי כסף, או מזון ומחסה," אמר.

הוא זוכר את העולם של אז כשונה מאוד מהיום, לדוגמה, לא היה צורך בוויזה כדי להיכנס לרוב המדינות, ולאנשים היה יותר זמן ונחת וכולם עזרו.

"אפגניסטן הייתה מדינה כל כך שונה מהיום. הכל היה רגוע ויפה. אנשים אהבו אומנות, וחלקים נרחבים של המדינה לא היו מאוכלסים".  

"כן, לעתים קרובות מאוד, והרגליים שלי נפגעו. אבל ההתרגשות שהיתה בלבי לפגוש שוב את שרלוט, ומקומות חדשים שביקרתי בהם חזקו את רוחי". 

ב -28 במאי הגיע מהננדיה לאירופה – דרך איסטנבול וווינה, ולאחר מכן עלה על רכבת לגטבורג. לאחר ההלם התרבותי וכמה זעזועים וקשיים בלהרשים את ההורים של שרלוט התחתנו השניים באופן רשמי בשבדיה: "לא היה לי שום מושג על התרבות האירופית. הכל היה חדש לי, אבל היא תמכה בי בכל צעד. היא פשוט אדם מיוחד. ואני עדיין מאוהב בדיוק כפי שהייתי ב-75'. מהננדיה בן ה-64 מתגורר עם שרלוט ושני ילדיהם בשבדיה וממשיך לעבוד כאמן. אבל הוא עדיין לא  מבין "למה אנשים חושבים שזה היה עניין כל כך גדול לרכוב על אופניים לאירופה".

"עשיתי מה שהייתי חייב לעשות, לא היה לי כסף, אבל הייתי חייב לפגוש אותה. רכבתי על אופניים בשם האהבה, אבל האמת היא שאף פעם לא אהבתי לרכוב על אופניים. זה עדי כדי כך פשוט".