זה בדיוק מה שהופך אותו למועמד שמסכן את הילרי קלינטון, שאפילו מעריציה יודעים שדבק בה דימוי כזה: תככנית, רודפת שררה וערמומית. סנדרס אומנם מכהן כפוליטיקאי פעיל הרבה יותר שנים ממנה. אבל משהו בו שומר על רעננות של מרד נעורים – למול היעילות המקצוענית של קלינטון ואנשיה.
בינתיים זה מצליח לו. קלינטון, שחשבה שתוכל להתעלם ממועמדותו ולהפליג בבטחה לניצחון, צריכה להזיע, צריכה לעדכן עמדות, צריכה לתקוף וצריכה להציג חזון משלה שכולל מרכיבים מחזונו של סנדרס. היא צריכה לזוז שמאלה, כפי שנהוג לעשות בבחירות מקדימות של המפלגה – מה שיקשה עליה לשוב מאוחר יותר למרכז, אם וכאשר תתמודד בבחירות הכלליות מול יריב רפובליקני. ובכל מקרה, היא איננה סומכת על הפרשנים הסבורים שסנדרס רק רוצה תשומת לב והשפעה על המדיניות. היא אכן מנוסה מכדי ליפול בפח הזה. גם משום שהיא יודעת שלבוחרים יש רצונות משלהם, שלא תמיד מושפעים ממה שהמועמד מתכוון או לא מתכוון אליו, וגם משום שהיא מכירה פוליטיקאים ויודעת שאצלם, אולי יותר מאשר בקרב שאר בני האדם, עם האוכל עשוי בהחלט לבוא גם תיאבון. תיאבון לשלטון.
התרעות פיקוד העורף