כמעט בכל מערכת בחירות משווים את אחד המועמדים לוויליאם ג'נינגס בריאן. לאו דווקא בגלל מנהגו המוזר, למרוח את גופו במשקה אלכוהולי לפני כל נאום כדי לטשטש את ריח הזיעה שניגרה ממנו, אלא בשל הפופוליזם. בריאן, שהיה מועמד לנשיאות פעמיים והפסיד פעמיים לוויליאם מקינלי ב־1896 וב־1900, היה הדגם האמריקאי המוכר ביותר של פופוליזם. הוא היה נואם שידע לשלהב את קהלו. פוליטיקאי מהסוג שהילרי קלינטון יכולה רק לחלום להיות כמוהו, אך לא להיות כמוהו.
קלינטון אינה אהודה. היא אינה אהודה כמובן על היריבים הרפובליקנים, אבל גם לא במיוחד על הבוחרים הדמוקרטים. היא מעולם לא הייתה פוליטיקאית שידעה לתקשר היטב עם בוחרים. מעולם לא שידרה אמינות וכנות. ועכשיו נרשמת עייפות מסוימת מהמותג הזה - קלינטון. ועייפות מהידיעה שהניצחון שלה, אם וכאשר, יהיה ניצחון של הראש, לא של הלב.
התרעות פיקוד העורף