במשך שנים התקיים שיתוף פעולה הדוק בין המוסד לשירות הביון הטורקי MIT שכלל פגישות, החלפת הערכות מצב ועוד. שיתוף פעולה זה החל ב־1958 בברית מודיעינית בין הביון האיראני (סאוואק) תחת שלטון השאה, בין המוסד ובין המודיעין הטורקי. שם הקוד בישראל לברית זו היה “כליל”. ליחסים האינטימיים האלה שם קץ רג’פ טאיפ ארדואן, שעלה לשלטון ב־2002 כראש ממשלה וכעת מכהן כנשיא. זה היה תהליך מדורג שהלך והתדרדר בעקבות תקרית המרמרה. אך האירוע במאי 2010 היה בעצם סימפטום למשהו עמוק יותר. ייאמר עם זאת כי למרות הנתק הביטחוני־מודיעיני והמשבר המדיני, יחסי המסחר והתיירות תחת שלטונו של ארדואן דווקא הלכו והתרחבו.
היוזמה לתפנית ביחסים - אם אכן יושרו ההדורים כפי שכלי התקשורת בטורקיה ושר החוץ שלה צופים - באה מצדה של אנקרה. מדיניות החוץ והביטחון של ארדואן נכשלה כישלון חרוץ. הוא ראה עצמו כמחדש את ימי האימפריה העותמנית וכסולטן מודרני של המאה ה־21. הוא חתר להפוך את טורקיה למעצמה אזורית ואולי לכוח החזק ביותר במזרח התיכון, אך זה לא קרה.
למעשה, רוב המחלוקות בין שתי המדינות, כתוצר לוואי של תקרית המרמרה, כבר יושבו. ראש הממשלה בנימין נתניהו התנצל על תקרית שבה נהרגו תשעה אזרחים טורקים. ישראל כבר הבהירה שהיא מוכנה לשלם כ־25 מיליון דולרים פיצויים למשפחות הקורבנות. טורקיה מצדה סילקה את בכיר הזרוע הצבאית של חמאס סלאח ערורי מתחומה ומטילה פיקוח הדוק יותר על פעילי הארגון, על פי דרישת ישראל. אנקרה גם הסכימה לחוקק חוקים מיוחדים שימנעו העמדתם לדין של קציני צה”ל בשל פרשת מרמרה.
אם תימצא נוסחה גואלת והמשבר אכן ייפתר, הוא יהיה חלק מעסקת חבילה משולשת – ישראלית־מצרית־טורקית, שכן הברית האסטרטגית עם מצרים חשובה לישראל יותר מאשר שיקום היחסים עם טורקיה.
התרעות פיקוד העורף