מלחמה וזיכרון: אירלנד מציינת מאה למרד ששינה את ההיסטוריה של האי

בוקר ערפילי בחודש אפריל של שנת 1916, בשעה שמלחמת העולם הראשונה משתוללת בכל עוצמתה, נראה ברחוב אוקונל, השדרה המרכזית של דבלין, המראה החריג של טורי לוחמים ארוכים, המניפים את דגל שלושת הצבעים האירי וחמושים ברובי מאוזר מתוצרת גרמניה. החמושים התגודדו סביב בית הדואר הגדול של דבלין, מבנה מרשים בסגנון קלאסי, ולקול תרועות העוברים ושבים ברחוב, מפקד הכוחות, מורה בשם פטריק פירס, הקריא את הכרזת העצמאות של הרפובליקה האירית, מדינה שכלל לא הייתה קיימת.

---

---

---

---

---

במהלך ההמתנה לתחילת הצעדה הגיעו למקום כמה עשרות בני נוער עם כלי נגינה ועשרות ארגזים חומים, שהכילו העתקים מדויקים של הרובים שנשאו המורדים. חברי המפלגה החלו לנוע לעבר בית הדואר הגדול של העיר כשהם נושאים את העתקי הנשק ולבושים מדי קרב.

---

---

המרצה הראשי באירוע, ההיסטוריון איימן פניקס, התעקש להזכיר את תרומתה של בלפסט למרד, שהיה ברובו הגדול אירוע דרומי. כשהוא נשאל מה יכולים הישראלים ללמוד מההתנסות האירית בשנת 1916, הוא מהסס, ואז מחייך ומשיב: "אם יש משהו שאתם יכולים לקחת מההתנסות הזו, הוא ציטוט של ווינסטון צ'רצ'יל על דיכוי המרד: 'דשא גדל במהרה מעל שדות קרב, אך לא מעל גרדומים'".