נהר פריפיאט שקט כעת. האווירה פסטורלית. חף מההמולה שמייצרים בני אדם. הרוח שורקת בין העצים. ברווזים חולפים על פניכם. צפרדעים קופצות למים, ובאוויר סובבות להן שפיריות שקופות. אם תתרחקו משם לעבר יער האורנים האדמדם, בעל המחטים המוזרות, תוכלו להאזין ליללות הזאבים, אולי תפגשו שועל שחוצה בזריזות את הדרך, איילים ידהרו מולכם, ויש סיכוי לא רע שתיתקלו בחזירי בר ענקיים שאפיהם ארוכים מדי, אוזניהם ארוכות מדי, רגליהם ארוכות מדי וגבם מעוטר זיפים. הציפורים שיעופפו מעליכם הן למעשה לבקניות, שכנפיהן נטולות צבע. ובמי התעלות שוחים שפמנונים מפלצתיים שכמוהם טרם ראיתם.



פעם הייתה פה עיר נאה למראה, עם כרי דשא נרחבים וורדים שפרחו ברחובותיה. אבל כעת הצמחייה העבותה והירוקה נגסה בה וכבשה אותה. בתי העץ קרסו לתוך עצמם. הצבע התקלף מהקירות. הגלגל הענק החליד מזמן. הסירות שעוגנות בנהר התפוררו. והמים חומים. הדממה אינה שקט, היא דממת מוות.



המראה שנגלה לעיניהם של תושבי העיר המתה בסביבות אחת וחצי בלילה שבין שישי לשבת, בין 25 ל־26 באפריל 1986, היה מרהיב ביופיו: קרני אור ורדרדות חתכו את השמיים, או שמא היה זה צבע סגלגל אלוהי. הנשים, הגברים והילדים בהו בקרניים הללו בהשתאות. לא היה ברור להם מה קרה, וגם לא היה את מי לשאול. בכל זאת, הם חיו בברית המועצות, המעצמה שבה מושתק המידע ואסור לתהות ולהרהר. לו היו מבינים שהם חווים באותם רגעים את האסון האקולוגי הנורא במאה ה־20, מותר להניח שההיסטריה הייתה שוטפת אותם, הם היו אוספים מבתיהם חפצים קלים ומפליגים עם משפחותיהם במכוניותיהם הרעועות הרחק אל מעבר לאופק.



העיר פריפיאט, בצפון־מערב אוקראינה, הוקמה 16 שנה לפני כן על מנת לאכלס את עובדי תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל, במרחק 18 ק"מ משם, שסיפקה בשיא פעילותה 10% מצריכת החשמל של אוקראינה. 50 אלף איש התגוררו בפריפיאט. צ'רנוביל הוא השם הטראומטי שנצרב בזיכרוננו, הכינוי האולטימטיבי לכישלון הקולוסאלי של המשטר הסובייטי הרקוב, שיתמוטט בתוך חמש שנים מאז אותו לילה מר. במאות השנים האחרונות הייתה צ'רנוביל עיירה יהודית, אבל עם הזמן היהודים התמעטו, בין השאר עקב אנטישמיות. ואז, ב־1970, היו עדים 12 אלף תושבי העיירה לבניית תחנת הכוח שתהרוס את חייהם ותגרום למוות ולסבל נורא, מתמשך, שהיקפו ומשמעותו אינם ידועים גם כעת. רק בשל תאוות כוח, רשלנות, יהירות וחובבנות שזועקת לשמיים.



טקס זיכרון לאסון צ'רנוביל. צילום: רויטרס


פי עשרה מהירושימה

שמי התופת היו מרהיבים באותו לילה. בכור מספר 4, שהושלם רק שלוש שנים קודם לכן (מתוך שמונה שהיו אמורים להיבנות בסוף התהליך), נערך ניסוי כדי לבדוק כיצד יתפקד אם אספקת החשמל תנותק והאם סוללות הגיבוי יפעלו כיאות. הטמפרטורה זינקה לפתע מעלה, מוטות הדלק הגרעיני לא עמדו בחום הנורא והותכו, קוביות עופרת שמשקלן למעלה מ־300 קילוגרם השתוללו ויצאו מדעתן, והכור, שגובהו 60 מטר, התפוצץ כמו סיר לחץ שלא עמד במעמסה. כיפתו, ששקלה אלף טונות, טסה לשמיים והתרסקה, מאחר שבינה לבין הגג שמעליה לא נבנתה שום שכבת הגנה, והשרפה שהשתוללה במקום גרמה לפיזור חומרים רדיואקטיביים למרחק של אלפי קילומטרים ברמה הגבוהה פי עשרה מזו שנרשמה מיד אחרי הטלת פצצת האטום על הירושימה. כמות הנשורת הייתה בלתי נתפסת: פי 300 מפצצת אטום. כך נולד הענן של צ'רנוביל, שהחל לשייט מתוך אזור האסון שנמצא בתוככי אוקראינה הרחק לעבר מערב היבשת.



הפיצוץ הביא למותם המיידי של עשרות עובדים, טכנאים וכבאים שהגיעו לזירה. אלפים רבים עוד סבלו ויסבלו בשנים לאחר מכן (כ־4,000 איש ואישה ימותו, להערכת החוקרים, כתוצאה ישירה מהקטסטרופה, לא כולל ההמונים שייפגעו גנטית, פיזית ונפשית). בברית המועצות ניסו להסתיר את ממדי האסון. חלפו יומיים עד ש־50 אלף תושבי פריפיאט, שהמשיכו לאכול מזון מזוהם וללגום מים מסרטנים, פונו מהעיר בלמעלה מאלף אוטובוסים. נציגי השלטון ניסו להרגיע אותם והסבירו להם שבעוד כמה ימים ישובו לבתיהם. הם לא יחזרו לשם לעולם. לפי הערכות מדענים, אי אפשר יהיה לחיות במקום ב־20 אלף השנים הבאות.



מאות אלפי בני אדם גויסו בינתיים ל"מבצע ניקיון", כלומר לסילוק האדמה המזוהמת, שהושלכה כנראה לנהר הדנייפר. ביום שני, הרחק משם, למעלה מ־1,500 ק"מ מצ'רנוביל, בתחנת כוח בשוודיה, התברר שהעובדים פולטים קרינה ברמות בלתי מתקבלות על הדעת. ביום שלישי הגיעו ליבשת גם ענני הקרינה. והסובייטים בשלהם. בעלון התעמולה "פראבדה" כתבו על כך משפטים בודדים. וב"איזבסטיה" מלמלו משהו על "הקמת ועדה ממשלתית". זה לא הפריע לשלטון הקומוניסטי לערוך בהמשך השבוע את חגיגות 1 במאי באזורים המרוחקים יותר שזוהמו אף הם, כאילו לא קרה דבר.


חיות הבר השתלטו

הטיפול הציני והכושל מצד השלטונות רק גרם למותם של עוד אלפים רבים אחרים. אלה הליקווידטורים, מאות אלפי עובדים שעמלו במשך החודשים שלאחר הפיצוץ על כיסוי האתר בעופרת ובנייתו של מה שכונה הסרקופג ("ארון קבורה", כשמו האירוני), היכל בטון עצום ממדים, שנועד לחסום את דליפתם של חומרים רדיואקטיביים, אך מתברר שטפטף בעצמו. אותם עובדים, ובהם גם רופאים ומהנדסים, נחשפו לקרינה קטלנית ישירה (בטעם מתכת) או עקיפה (במים ששתו), שגרמה להם תופעות לוואי איומות, כמו נשירת שיניים ואיבוד השיער, פגיעה בכבד, התעוותות העצמות והתפתחות של סוכרת, מחלות לב, וכמובן סרטן בצורות שונות ומשונות, עד כדי מוות בייסורים.



כדי למנוע את קריסת מבנה הבטון, נבנתה לאחרונה, בהשקעה של מיליארד וחצי דולר, קונסטרוקציית פלדה בצורת קשת שמכסה את הסרקופג ואוטמת את הכור, כך אומרים, בצורה סופית ומוחלטת. באוקראינה טוענים שבתוך 100 שנים הכל יהיה נקי. מותר שלא להאמין להם.



חלף חודש תמים עד ש־130 אלף התושבים שמתגוררים במרחק 30 ק"מ מהכור פונו מבתיהם לצמיתות, ובסך הכל 300 אלף איש ואישה נאלצו למצוא בית חדש. האזור שבו התגוררו נסגר מאז. אותו "אזור אסור" מתפרש כעת על פני שטח של 4,300 קמ"ר, אך בכל זאת גרים בו כמה אלפי אנשים, בהם מומחי גרעין, רופאים ועובדי תחנת הכוח, לצד מחוסרי בית ואסירים שברחו מהכלא. יש אפילו פאב מקומי המשרת אותם.



למעלה מ־2.5 מיליון איש הושפעו מהאסון ברחבי ברית המועצות ההיא וגם במדינות שונות באירופה. מהכפרים שבאזור לא נותר דבר. הם הועלמו תחת תלוליות עפר. העיר השוקקת הפכה בית מטבחיים לגרוטאות. חיות הבר השתלטו על העניינים, זה עשוי אפילו להיראות נחמד מרחוק, אלא שאיננו יודעים אילו מוטציות ייוולדו מהן במאות או אלפי השנים הבאות. מפחיד אפילו לחשוב.



ויש גם נקודה ישראלית. 1,200 ליקווידטורים עלו ארצה, יחד עם לא פחות מ־350 אלף עולים שהיגרו מהאזורים שנחשפו לקרינה. יש לא מעט דיווחים מצדם על דיכאון וסרטן, כמו גם סוכרת ותחלואים שונים הקשורים ללב. לוקח שני דורות לפחות לאתר את ההשלכות הגנטיות, כך שנותרו לנו עוד 20 שנה עד שהכל יתפרץ.



האם אסון צ'רנוביל עלול לחזור על עצמו? אין לדעת. בינתיים, אתמול (שלישי) התפרסם כי בעבודת המחקר שעשו מדענים מהכור בדימונה התגלה שבליבת המתכת של הכור יש כ־1,500 פגמים. הפגמים, טענו המדענים, אינם מעידים על בעיה בכור. ועדיין, לנוכח האסון ההוא, גם ידיעה כזו עלולה לגרום לצמרמורת.