ב־27 במאי 1979 נחת מחמוד עודה בשדה התעופה שוננפלד במזרח ברלין. הוא שהה שלושה ימים בעיר וחזר בטיסה לביירות. כל אותה תקופה הוא היה נתון לפיקוח ולמעקב של סוכני השטאזי הידוע לשמצה - המיניסטריון לביטחון המדינה של הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה, שמה הרשמי של מזרח גרמניה.
על פי המחקר, העוינות של מזרח גרמניה לישראל עלתה על זו של שאר מדינות הגוש הסובייטי, ובראשן ברה"מ. היא החלה כבר עם ייסוד מזרח גרמניה ב־1949, תקופה שבה המדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה עדיין קיימו יחסים טובים עם ישראל, תמכו בהקמתה, סיפקו לה נשק ואפשרו את עליית היהודים מהן.
הפקיד הבכיר שעמד בראש הוועדה והיה אחראי לביצוע משלוחי הנשק היה גרהארד ווייס, לשעבר חייל בוורמאכט שלחם במלחמת העולם השנייה בחזית המזרחית ונפל בשבי הצבא האדום. לאחר שחרורו בתום המלחמה חזר למזרח גרמניה, שימש כסגן השר לסחר חוץ ולאחר מכן כסגן שר במועצת השרים.
על פי הספר וגם ממידע ממחקרים וממסמכים אחרים, אין ראיה לכך שמתנדבים כאלה בכלל ושל מזרח גרמניה בפרט נשלחו למזרח התיכון.
הטבח באולימפיאדת מינכן ערער במקצת, לפחות למראית עין, את התמיכה הבלתי מסויגת של מזרח גרמניה בטרור הפלסטיני. כלי התקשורת, שהיו כמובן בשליטה מוחלטת של המשטר, גינו את המעשה ("פשע נגד המשחקים האולימפיים", נכתב) והוסיפו כי ספטמבר השחור "הזיק קשות לא רק למשחקים האולימפיים, אלא גם לעניין הערבי". אך בפועל ידעו המזרח גרמנים כי ספטמבר השחור היה כלי שהוקם והופעל בידי פת"ח, בידיעתו ובאישורו של ערפאת.
מסמך סודי אחר שמופיע בספר מגלה כי השטאזי ידע רבות על הארגון. לפי המסמך, אף שערפאת הכחיש כל קשר לספטמבר השחור, מדובר ב"הכחשה של ערפול לצורכי נוחות". בתרשים הזרימה שצורף למסמך שורטט כי ספטמבר השחור נתון למרותו ולשליטתו של פת"ח.
לפני יותר מעשור ראיינתי בברלין את מרכוס (מישה) וולף, המפקד האגדי של ארגון ביון החוץ שפעל בתוך השטאזי, והיה אחראי בעיקר על גיוס מרגלים במערב אירופה בכלל ובמערב גרמניה בפרט. וולף טען באוזני בלהט כי מעולם לא היה בקשרים עם ארגוני טרור פלסטיניים, ובגלל המידור לא ידע גם על קשרים כאלה. התקשיתי להאמין לרב המרגלים הזה, שהיה רב קסם ואף נועד בישראל עם ראשי מוסד ואמ"ן. הרף אמר לי כי גם הוא בדרך כלל לא האמין לגרסאותיו של וולף, אך ייתכן שבעניין זה אפשר שהאחריות על הקשר עם ארגוני הטרור הפלסטיניים הייתה של גראהרד נייבר, סגן שר לענייני שטאזי.
לא רק שג'פרי הרף מסכים עם קליין, אלא שהוא אף מרחיב תזה זו ומחיל אותה על מזרח גרמניה. בשיחה איתי וגם בהקדמה לספר הוא מדגיש "מדוע קומוניסטים מזרח גרמנים, שלחמו בנאצים, חגגו את המסורת האנטי־פאשיסטית שלהם בסיוע לאויבי ישראל וחיבקו את ערפאת? אם להיסטוריה הגרמנית לאחר השואה היה 'דיבר 11', הוא היה צריך להיות שאסור לשום ממשלה גרמנית או קבוצה פוליטית להרוג יהודים או לפגוע בהם. לא רק שזה לא קרה, אלא שמזרח גרמניה פעלה בהתלהבות ובתשוקה נגד ישראל, וחברה לאויביה מתוך שאיפה לתקוף את המדיניות של ישראל ואת עצם קיומה".
התרעות פיקוד העורף